שקר מהותי של תובע - עילה לדחיית התביעה

שקרים של תובע בנושאים העומדים בליבת המחלוקת, די בהם כדי לדחות את תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. כך סבור (יום ד', 1.5.19) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, מומחה עולמי מוביל בדיני ראיות.

"דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה - ועודנה - תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו - כך נראה לי - היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים", אומר שטיין. והוא מפרט:

* חזקה ראייתית לפיה מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו. זו אינה חזקה חלוטה, מדגיש שטיין, והפעלתה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. אבל הפעלתה "במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה. ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר - וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות - לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים).

"המשאבים השיפוטיים שאותם יש להשקיע כדי לאתר את המקרים הללו ולהגיע לחקר האמת גם בהם, יהיו כרוכים בעלויות מוגזמות מבחינה חברתית. עלויות אלו תהיינה גבוהות יותר מהמחיר של טעות בקביעת עובדות באותם מקרים חריגים שבחריגים. אשר על כן, הפעלתה השיטתית של חזקת השקר תמזער את העלות החברתית הכוללת של טעויות ושל האמצעים השיפוטיים שנועדו למנען - תוצאה רצויה לכל הדעות, שכל מערכת משפטית צריכה לשאוף להגיע אליה".

* הקביעה החוקית לפיה לא ניתן לקבוע ממצא בהליך אזרחי על-פי עדותו הבודדת של בעל דין, ויש צורך בסיוע לעדות זו. אך כאשר מתברר שמדובר בעדות שקר, לא ניתן כלל לסמוך עליה - וממילא אין לראיות הסיוע למה לסייע. על סמך זאת, מוסיף שטיין, ניתן לדחות את התביעה גם בהסתמך על סממני שקר בלבד.

* האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. "איסורים כאמור יש לאכוף בנחישות, ביד קשה, ובאופן שירתיע בעלי דין מפני מתן עדות שקר ומעשים פסולים אחרים אשר מהווים שימוש לרעה בהליכי משפט. התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על-ידי בעל דין - כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט - היא מתן פסק דין לחובת השקרן (בנוסף לענישה פלילית ופסיקת הוצאות)", סבור שטיין.

הדברים נאמרו בהחלטתו של שטיין לדחות את ערעורו של שמואל חיון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ישראלה קראי-גירון), לפיו אחיו-למחצה אלעד חיון הוא היורש היחיד של דירה שהייתה בבעלות אביהם המשותף. קראי-גירון קבעה, כי שמואל שיקר בצורה בוטה בעדותו בפניה, ולדעת שטיין די היה בכך כדי לדחות את תביעתו.

השופטים נעם סולברג וענת ברון הסכימו עם מסקנתו של שטיין ולא הביעו דעה לגבי המשמעות הרוחבית של עדות שקר. שמואל חיון חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את שמואל חיון ייצגה עו"ד רחל כץ, ואת אלעד חיון - עוה"ד גיא קינן ואיריס בר-טל.