הקיפוח של חיות

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, קופחה קשות בשכרה ובתנאי עבודתה כאשר הועסקה בתחילת דרכה במשרדו של שר המשפטים המנוח, חיים צדוק. היא סיפרה זאת (יום ה', 14.3.19) במפגש של שבע נשיאות בתי המשפט מרחבי הארץ, שהתקיים ביום עיון של מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין.

חיות סיפרה: "התמחיתי במשרדו של חיים צדוק, שהיה גברי למהדרין; האישה היחידה הייתה בתו של אחד השותפים. עשיתי עבודה טובה והפכתי להיות שכירה במשרד, אבל בינתיים נישאתי ונולדו לי ילדים. הנושא של משרת-אם לא היה מוכר, אבל אני התעקשתי ללכת הביתה בשעה 4 כדי להיות עם הילדים שלי. אמרתי שהעבודה לא תיפגע, כי השלמתי אותה בלילות, אבל זו הייתה סיבה למעט מאוד בשכרי. הייתי מאוד מקופחת יחסית לעורכי הדין השכירים הגברים, ולא העזתי אפילו לבקש יותר, כי מבחינתם - הם עשו לי ג'סטה אדירה בכך שהסכימו שאעבוד עד 3:30-3:00 ואז אצא הביתה.

"זה נמשך שנים. לא היה לי שום סיכוי לא מבחינת קידום ולא מבחינת שכר, כי התעקשתי להיות אימא. בשלב מסוים הרגשתי שהעבודה שלי שווה יותר. פניתי לשותף שהיה אחראי על כוח אדם, והוא אמר שיעלה את זה בישיבת שותפים. חיכיתי חודש, חיכיתי חודשיים - ולא שמעתי כלום. ואז בעלי דודי, שכבר היה בעל משרד עצמאי, אמר: את לא עושה להם שום טובה; בואי תצטרפי אלי. ניגשתי לאותו שותף ואמרתי לו שהחלטתי לסיים את עבודתי אחרי עשר שנים.

"זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי, אבל התחושה הייתה שבגלל שאני אישה ואם - מגיע לי פחות ואני עוד צריכה להגיד תודה. אני חושבת שהיום השוק הפרטי לא יותר מדי השתנה, אלא שנשים מתאימות את עצמן כאשר יש להן תינוקות בבית".

וירט-ליבנה במשרד כספי

צילום: וירט-ליבנה. מחמאה ממלצר [צילום: ליאב פלד]

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה, עברה חוויה דומה: "התמחיתי במשרד כספי, שהיה גברי לחלוטין; הנשים היחידות היינו אני ועוד אחת, שהיא חברה שלי עד היום. מיכאל כספי, שהיה אז ראש המשרד, אמר בלי בושה, שהוא לא סומך על נשים ולכן אנחנו לא עבדנו איתו.

"רם כספי היה יותר פתוח, אבל גם במגבלות. חברתי הייתה נשואה עם ילדים, ואני לא יודע איך היא הסתדרה; זה היה נורא. השותפים לא היו מוכנים לקדם אותם, להעלות את שכרה ולהפוך אותה לשותפה, ולכן היא נאלצה לעזוב. אבל אז התמזל מזלי, עברתי למשרדו של חנן מלצר, וכאשר חזרתי מחופשת לידה הוא אמר לי: 'את עובדת הכי טוב מאז שחזרת מחופשת לידה'. הסיבה לכך שהיא, שאנחנו יותר ממוקדות ומנצלות כל דקה ושנייה. זו הייתה המחמאה הכי גדולה שקיבלתי".

רון והאורח הירדני

צילום: רון. "הוא נעשה לבן" [צילום: בוצ'צ'ו]

נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, עינת רון, הגיעה לשפיטה מן הפרקליטות הצבאית - בה שירתה 26 שנים עד לתפקיד התובעת הצבאית הראשית. הניסיון שלה היה שונה מזה של חיות ומזה של וירט-ליבנה, אך היא יודעת שמדובר במצב יוצא דופן:

"אני לא תמימה ולא עיוורת; הייתי מפונקת במערכת הצבאית, ואני יודעת שזה לא כך בכל המקומות. למדתי בבית שאישה יכולה לעשות הכל, ובשלב מסוים בחיים אמרו לי: גידלנו אותך להיות עצמאית, אבל הצליח לנו יותר מדי. הפרקליטות הצבאית דגלה בשוויון מלא.

"כאשר הייתי התובעת הצבאית הראשית, אירחנו משלחת של הפרקליטות הצבאית הירדנית. אמרו לפצ"ר הירדני, שאני המקבילה שלו. הוא היה בן אדם שחום, באותו רגע הוא נעשה לבן, ושאל: אישה?! הוא הסתכל על הדרגות שלי ושאל אם הן אמיתיות. הוא לא דיבר אתי אלא עם הפצ"ר, ושאל אם אני באמת קולונל ואם אני מקבלת אותו שכר. אמרו לו 'כן', והלך לו התיאבון באותו יום".