למחוק

נזכיר לעצמנו שזהו כתב חשדות - לא כתב אישום ובוודאי שלא פסק דין. עם התזכורת הזאת, שהיא בהחלט מהותית ולא רק כדי לצאת ידי חובה, ניתן להצביע על כמה נקודות עיקריות העולות ממנו, לפני שנעסוק בהשלכותיו האפשריות.

* בניגוד לדבריו של בנימין נתניהו על פרשת בזק, המדינה טוענת שלא מדובר ב"שתיים וחצי ידיעות חיוביות" אלא במאות פניות והתערבויות לטובת משפחת נתניהו וגם קצת נגד יריביו. כתב החשדות מתעד רק מקרים בודדים ובולטים, שלא לומר בוטים; לפרקליטות יש כנראה ראיות לכך שמדובר היה בשיטה שנמשכה שנים.

* נתניהו גם טוען, כי החלטותיו הרעו עם בזק והתקבלו בהתאם לעצת הדרג המקצועי. כתב החשדות טוען את ההפך: נתניהו פעל בניגוד לעמדת הדרג המקצועי, דאג להעיף את מי שהפריע לו ושאול אלוביץ קיבל הטבות ב-1.8 מיליארד שקל. זה שאחר כך עסקיו קרסו - זה סיפור נפרד.

* מדהים לראות עד כמה ראש ממשלת ישראל, הממלא את התפקיד הקשה ביותר בעולם ומתמודד יום-יום עם סכנות קיומיות, השקיע זמן ואנרגיה בסיקור התקשורתי שלו. זה נראה כמו אובססיה. יריביו יוכלו לטעון, כי מי שמתעסק בכזה היקף בעניינים תקשורתיים על חשבון ענייני המדינה, במקום להותיר זאת לדובריו - ספק אם הוא ראוי לכהן כראש הממשלה.

* שני דברים שוליים לכאורה בפרשת מילצ'ן: התערבותו של נתניהו מול גורמי הביטחון כדי לאפשר למילצ'ן לטוס לירדן, ופנייתו לשר ג'ון קרי בנוגע לוויזה של מילצ'ן. למעשה אלו אנקדוטות חמורות: הטענה היא, שנתניהו הכפיף שיקולי ביטחון והשתמש בקשרי החוץ של ישראל כדי לסייע למי שהיטיב עימו במאות אלפי שקלים.

* עוד בפרשת המתנות: בני הזוג ייצאו ממנה רע מאוד בכל מקרה. אם אכן קיבלו שמפניה וסיגרים במאות אלפי שקלים - זה פלילי. ואם הסכומים היו קטנים בהרבה, כפי שטוען נתניהו - למה לא קנו בעצמם? במילים אחרות: אם זה לא פלילי - זה מגעיל. ולא בפעם הראשונה. ואם בני הזוג כל כך רוצים בתפנוקי יוקרה ואינם יכולים להרשות זאת לעצמם במשכורותיהם של ראש ממשלה ופסיכולוגית - ייכבדו ויילכו למגזר הפרטי. אי-אפשר גם להיות איש ציבור וגם לרצות תנאים של מנכ"ל בנק.

* מעניין מה חושבים כעת נפתלי בנט, משה כחלון ושלדון אדלסון על נתניהו. הראשונים כאשר מתגלה מה לכאורה היה מוכן לעשות נגדם, האחרון כאשר נחשף שהיה מוכן לכאורה לפגוע בו כלכלית כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו.

מדוע באמת בערב הבחירות

צילום: להכניס אותו לסד זמנים [יונתן זינדל, פלאש 90]

השאלה החשובה ביותר כעת, היא כמובן ההשפעה על תוצאות הבחירות. נתניהו ניסה בכל כוחו לדחות את ההודעה עד לאחר הבחירות – ניסיון שהיה בו הרבה מן הצביעות, לנוכח העובדה שהוא הקדים את הבחירות במטרה למנוע מאביחי מנדלבליט לפרסם כעת את החלטתו.

נזכיר: הבחירות אמורות היו להתקיים בחודש נובמבר. נכון שממשלת נתניהו ירדה ל-61 ח"כים, אבל הוא עצמו אמר שברצונו להמשיך ולקיים אותה – וכבר היו דברים מעולם. אבל אז בא שי ניצן, רמז שההחלטה מתקרבת, ומיד לאחר מכן יזם נתניהו את הקדמת הבחירות. הרעיון היה שקוף לחלוטין: להכניס את המערכת לסד זמנים, בו לא תצליח לסיים את הטיפול בתיקים עד ארבעה-חמישה שבועות לפני הבחירות – המועד הסביר לפרסום ההחלטות.

כאשר ראה נתניהו שזה לא מצליח לו, הוא התחיל להתלונן על כך שמשמעות ההחלטה תהיה שהציבור יקבל תמונה חד-צדדית של החשדות נגדו בלא תגובתו. זו טענה מוזרה, בלשון המעטה: שימועים מתקיימים בדלתיים סגורות. האם נתניהו התכוון לומר שהוא היה מדליף את תוכנם? ולהגיב בתקשורת הוא יכול והוא גם עושה זאת. וכאמור, וזה העיקר, האחראי היחיד לתמונה חד-צדדית זאת הוא נתניהו עצמו, שיכול היה לקיים את הבחירות במועד – אחרי השימוע. את זה הוא כמובן לא רצה: עד נובמבר ניתן היה להגיע להחלטה על כתב אישום.

שניים-שלושה מנדטים

צילום: הובילה גם את תיק הולילנד נגד אולמרט

הטקטיקה של נתניהו כעת, לצד מיחזור הטענות לפיהן אין ממש בחשדות נגדו (ומיד נעסוק בהן), היא לומר שמדובר ברדיפה פוליטית. נתניהו הוכיח השבוע שאין לו שום גבולות בשימוש בטענה הזאת: הוא ייחס מניעים פוליטיים אפילו לוועדת ההיתרים, בראשותו של שופט בדימוס, שדחתה את בקשתו לקבל תרומות למימון הגנתו.

הבה ונעיף מבט מקרוב על הקו הזה. לדעת נתניהו, מי שפועל נגדו ממניעים פוליטיים הוא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט – אותו מינה בעצמו למזכיר הממשלה ושהיה המועמד המועדף עליו לתפקיד היועץ; המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך – חובש כיפה סרוגה, לשעבר תושב יו"ש ומי שהוא עצמו מינה; וליאת בן-ארי ויוני תדמור – שהובילו את תיק הולילנד נגד אהוד אולמרט. נכון, גם שי ניצן שם, אבל הוא שקרן בלי שום קשר לשום דבר. אז איפה בדיוק המניעים הפוליטיים פה?

נתניהו ממש לא טיפש, הוא יודע שאין יסוד לטענה הזאת – אבל הוא גם יודע היטב שהיא תדבר לבסיס הבוחרים שלו. כבר אמרתי פעמים רבות, שנתניהו מעורר רגשות מוקצנים בצורה אולי חסרת תקדים בישראל: לתומכיו הוא המשיח, למתנגדיו הוא השטן. לכן, מי שתומך בו – יקנה את הסיפור על רדיפת פוליטית, שמטרתה להדיח בצורה פסולה את ראש הממשלה הפופולרי ביותר שהיה כאן. ומי שלא תומך בו – יהיה משוכנע, אם וכאשר נתניהו יועמד לדין ויזוכה, שזהו עיוות הדין הגדול ביותר בתולדות המדינה.

כרגע מה שצריך נתניהו, הוא למנוע את זליגתם של כמה רבבות קולות מהליכוד לכחול-לבן. זה הסיפור האמיתי של הבחירות הללו. לגוש הימין יש יתרון עקבי של שניים-שלושה ח"כים בבחירות האחרונות. אם מי שאינו מרגיש בנוח עם ראש ממשלה בשימוע, יצביע למפלגת ימין אחרת – נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. אם אותם מצביעים יעברו לגנץ-לפיד – לשמאל-מרכז יש סיכוי טוב לכל הפחות לגוש חוסם (עם הערבים, נקודה חשובה שהשמאל-מרכז ותומכיו בתקשורת טורחים להעלים).

לכן נתניהו ילך בכל הכוח על הטענה המופרכת בדבר המניעים הפוליטיים. הוא יאמר לתומכיו: אם תקנו את החשדות נגדי – אתם תעשו את מלאכתן של מערכות המשפט ואכיפת החוק (המתוארות ממילא כמי שמפריעות לממשלת הימין לבצע את עבודתה), תפילו אותי ותמליכו את בני גנץ ויאיר לפיד. זה מה שנשמע עד 9 באפריל.

קו ההגנה בתיק 4000

צילום: בשבילו זה יותר חשוב מאשר מעטפות כסף

נעבור למישור המשפטי. נתניהו ממקד את טענותיו בתיק החמור ביותר, תיק 4000, בו הוא חשוד בקבלת שוחד. יש לו שלוש טענות. האחת: לא נתתי כלום; ההחלטות שלי בנושא בזק היו מקצועיות ורק הזיקו לחברה. השנייה: לא קיבלתי כלום; "שתיים וחצי ידיעות חיוביות" אינן שוחד. השלישית: איש לא הועמד לדין על תקשורת חיובית.

מבין שלוש הטענות הללו, הראשונה היא המשמעותית ביותר. סביר להניח שבשבילה צירף נתניהו את פיני רובין לצוות ההגנה שלו. הוא יבקש להוכיח בשימוע, כי כל החלטותיו בנושא היו מימוש המלצותיו של הדרג המקצועי, במשרד התקשורת ומחוצה לו, וכי בסופו של דבר הן רק גרמו לכך ששאול אלוביץ יאבד את השליטה בבזק. מן הצד השני עומדת פרקליטות מיסוי וכלכלה, היודעת גם היא לנתח עסקות והחלטות כלכליות, והנושא ודאי נבדק לעומקו בעת הדיונים אצל מנדלבליט. תיאור הפרשה בכתב החשדות מלמד, שהפרקליטות סבורה שנתניהו סייע לאלוביץ בצורה משמעותית ביותר; אלוביץ עצמו אמר זאת בזמן אמת.

עוד חשוב לזכור, גם לגבי הטענה השנייה של נתניהו, כי מבחינת החוק – כל טובת הנאה היא שוחד, בקשת שוחד כמוה כקבלת שוחד, ואין צורך להוכיח תמורה. וזה אומר: יש מי שמבחינתו "שתיים וחצי ידיעות חיוביות" הן מתת משמעותי יותר מאשר מעטפות כסף; לא צריך לקבל בפועל את השוחד, ומספיק לבקש אותו במישרין או בעקיפין; וגם קבלת שוחד בלא מתן תמורה היא שוחד. לכן, צוות ההגנה יצטרך לעמול בשימוע ולעבור את שלושת המכשולים הללו. וגם אם יצליח, נתניהו עדיין בסיכון ממשי של מרמה והפרת אמונים, עבירה שגם היא מופיעה בכתב החשדות: טיפול בענייני בזק למרות ידידותו עם אלוביץ.

הטענה השלישית היא חסרת משמעות. ראשית, העובדה שמשהו חסר תקדים איננה סיבה שלא לעשותו בפעם הראשונה. שנית, אכיפה בררנית – הלבוש המשפטי של הטענה הזאת – קיימת בין שווים, לא בין שונים. אכן, אם חברי כנסת תמכו בחוק ישראל היום תמורת סיקור חיובי בידיעות אחרונות – זה פסול ואולי אפילו פלילי. אבל זה בכלל לא דומה למצב נטען, בו שר מקבל החלטות ב-1.8 מיליארד שקל תמורת מאות מקרים של הטיית הסיקור כרצונו.

תמונה עגומה של התקשורת

צילום: הכי פחות גרוע, יחסית [צילום: ג'ון לוצ'ר, AP]

כתב החשדות מתאר תמונה עגומה במיוחד של שלושה מאמצעי התקשורת הגדולים בישראל. המשותף להם: בעלים שיכולים לעשות בהם ככל העולה על רוחם, תוך התעלמות מחופש העיתונות ומן האמת העובדתית. אם התקשורת הישראלית אינה מבינה למה רבים אינם מאמינים בה ואינם מאמינים לה, כדאי שבכיריה יקראו את המסמך הזה.

נוני מוזס יוצא מכתב החשדות כמי שמוכן למכור את הסיקור העיתונאי תמורת הטבות כלכליות. מבחינת מוזס, ידיעות אחרונות יכול לחבק את נתניהו ולתת לו דריסת רגל ישירה בתכנים, ובלבד שישראל היום ייבלם. יש שם למקצוע בו מוכנים לעשות הכל תמורת כסף.

שאול אלוביץ יוצא מכתב החשדות כמי שמבחינתו וואלה הוא רק כלי לקידום מטרות עסקיות גדולות בהרבה, וכמי שהאמת היא בעיניו שוליית לאינטרסים הכלכליים שלו. אילן ישועה ניסה פה ושם להילחם, ונראה שהיו התנגדויות פנימיות באתר לתכתיבי נתניהו, אבל איש לא התפטר. במצב של התקשורת הישראלית, אין לאן ללכת.

דווקא שלדון אדלסון יוצא מכתב החשדות הכי פחות רע. הוא הסכים פעם אחת לדחות בשנה את הוצאת מהדורת סוף השבוע של ישראל היום, אבל ביתר הפעמים דחה את לחציו של נתניהו. אבל עצם השיחות ביניהם מלמדות - שוב - על מידת המעורבות של נתניהו בעיתון הנפוץ ביותר בישראל.

על זה אולמרט הורשע

אין לזלזל בעבירות המרמה והפרת האמונים המיוחסות לנתניהו בשל שלושת התיקים. למרות שסניגורים שונאים את הסעיף הזה, בטענה שהוא "סעיף סל" שמאפשר להפוך כמעט כל דבר לפלילי, בית המשפט העליון קבע שוב ושוב שמדובר בעבירה חיונית לצורך המאבק בשחיתות, וגם עיצב את גבולותיה בפסק דין שמעון שבס. אהוד אולמרט הורשע בפרשת טלנסקי ונשלח לכלא על העבירה הזאת.

בתיק המתנות טוען נתניהו: אין פסול בקבלת מתנות מחברים. נכון, אבל יש פסול בעיסוק ממלכתי בענייניהם של חברים פרטיים. בשל כך האישום המסתמן כאן הוא במרמה והפרת אמונים, ולא בקבלת שוחד. ואילו בתיק ידיעות אחרונות טוען נתניהו, כי לא היה מקליט את עצמו מבצע עבירה בשיחותיו עם נוני מוזס. כאן צריך לדעת מהן הראיות שמעבר לאותן הקלטות, וייתכן שהן אשר הובילו – לאחר מחלוקות רבות – להחלטה לייחס לו גם כאן מרמה והפרת אמונים ולא שוחד.

לכל המוקדם בעוד שנה

מה הלאה? מבחינה משפטית, יש לנתניהו וליתר החשודים זמן לנצל את זכות השימוע. שימו לב, שנתניהו תקף את כל העולם ואשתו - אבל לא את אביחי מנדלבליט, המוצג בידי נתניהו והליכוד כקורבן שקרס תחת לחצים בלתי אנושיים. הסיבה לכך צינית לגמרי: מנדלבליט הוא זה שיכריע בסופו של יום, אחרי שכבר אימץ קו הרבה פחות מחמיר מאשר של רוב בכירי הפרקליטות. נזכיר, ששי ניצן וליאת בן-ארי שווקי סברו שיש להעמיד לדין את נתניהו על שוחד בכל שלושת התיקים, ולא רק בתיק בזק.

מאחר שחומרי החקירה יימסרו רק לאחר הבחירות, הרי שההדלפות שמן הסתם יבואו בימים ובשבועות הקרובים, מקורן יכול להיות רק במשטרה ובפרקליטות. תמיד יש הדלפות משם, במיוחד מהמשטרה, והפעם המדליפים גם עשויים להרגיש שהם צריכים להתגונן מפני המתקפות העזות (שלא לומר הארסיות) מצד נתניהו ותומכיו.

מדובר בתיקים רחבי היקף, ודאי בני מאות קלסרים. נכון שלקראת שימוע יש למסור רק את "עיקרי חומרי החקירה", אבל גם זה יהיה הרבה מאוד - ואולי אף נושא למאבקים משפטיים. לכן, השימועים יתקיימו לכל המוקדם רק עמוק במחצית השנייה של השנה. לאחר מכן יידרשו שבועות ואולי חודשים לקבל החלטות לגבי כל המעורבים. כתבי אישום, אם יהיו, יוגשו בעוד שנה – בתרחיש אופטימי. האם הנאשם הראשון יהיה ראש ממשלת ישראל?