תביעה על מיזם משותף

עופר חרל וליאור קדם מבקשים מבית המשפט המחוזי מרכז להצהיר על בעלותם בשיעור שני שליש ( שליש לכל אחד מהם) במיזם המשותף להם ול-דב פיין, דודו איליה פיין וחברת פולס-אור מפארק המדע ברחובות. בנוסף מתבקש בית המשפט להורות לשותפי התובעים במיזם לרכוש את חלקם במיזם קרי, שני שלישים מהזכויות בו, בהתאם להערכת שווי פעילות המיזם בתכנית העסקית שגיבשו הצדדים במיזם, וחלוקת האחוזים, וסך הכול 79 מיליון שקלים אשר לצורכי אגרה בלבד הועמד על סך 2.5 מיליון שקלים. לחלופין מתבקש בית המשפט למנות מומחה מטעמו להערכת שווי המיזם.

בתביעה נאמר כי חרל וקדם משמשים כמנהלי פרויקטים מלווים לסטארטפים בתחילת דרכם בחממת NOVUS (" נובוס") מטעם המכללה למנהל, וכי יסודה של תביעתם הנה בפעילות משותפת של הצדדים להקמה וקידום של מיזם ליישום טכנולוגית "חישה בזמן אמת". על פי המיזם מצלמה ייעודית המותקנת על מיטת התינוק מנטרת את דופק השינה וקצב הלב שלו ומיושמת הן לצורך מעקב ובקרה קבועים, והן למניעת מקרי "מוות בעריסה".

המיזם מצוין בתביעה זכה בפרסים יוקרתיים בתחרויות סטרטאפים לרבות פרסים כספיים, זכה להתעניינות גופים עסקיים והצעות לשיתופי פעולה, וכן להתעניינות תקשורתית בעיתונות ובטלוויזיה. לטענת חרל וקדם משהפך המיזם המשותף לבעל ערך ולמוצר ממשי עם פוטנציאל לרווחים גבוהים, פעלו הנתבעים למדר אותם, לסלק אותם מהמיזם, ולהסב את המיזם לידיהם, הכול תוך ניסיון לנשל אותם מזכויותיהם בו.

כך נטען בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד ערן שפינדל ויעל זכות, ברצף פעולות אגרסיביות,כוחניות, וסמוכות בזמן שניתן להגדיר אותן כלא פחות ממחטף, פעל הנתבע דב פיין לשינוי שם המוצר, סגירת אתר האינטרנט של המוצר, פתיחת אתר אינטרנט חלופי תחת שם המוצר החדש שנבחר על ידו, חסימת גישת התובעים לכתובת הדוא"ל של המיזם, מחיקת כל המסמכים והנתונים שבתיקייה המשותפת ביחס למיזם, כאשר הנתבעים מנתקים כל קשר עם שותפיהם התובעים למיזם, ומונעים מהם כל מידע ביחס למיזם ולמוצר.

כיום נטען בתביעה השתלטו הנתבעים על המיזם ומקדמים אותו תחת שם אחר, ובאשר לסעד הנתבע סבורים התובעים שלדבריהם היו ידועים בקרב הקהילה העסקית והאקדמית כמי שהם ממייסדי המיזם, מפתחיו, ובעליו, כי "דרך המלך" היא שבית המשפט יורה שהם יוותרו במיזם, ישפיעו על ניהולו, ימשיכו בפיתוח והכוונת תוואי המיזם, וייהנו בהמשך מפירות ההשקעה הרבה שהשקיעו, והתרומה הרבה שתרמו למיזם.

דרך זו לדעת התובעים אף משקפת התנהלות מוסרית לפיה מי שהשקיע, קידם, והגה רעיונות ביחס למיזם מראשית הדברים לא יידחק מחוץ למיזם בדרך כוחנית וחד צדדית. יחד עם זאת משעה שהדין וההלכה קובעת כי די במשבר אמון חריף בין שותפים על מנת להוביל להיפרדות, וברור שהכרעה שיפוטית אף תימשך זמן לא מבוטל במהלכו הנתבעים כביכול חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם (לטוב ולרע) וכך אכן הם נוהגים, הרי שיש לפצות את התובעים בהערכת שווי זכויותיהם בהתאם לתכנית העסקית שגיבשו הצדדים במשותף והייתה מקובלת עליהם.