יזמיות תובעות מתנגדים לתכנית

יזמיות של פרויקט תעשייה עתירת ידע תעסוקה ומסחר בשטח של כ-55 דונם באזור התעסוקה "גלילות צפון"( פרויקט "חוף התכלת גלילות") הגישו תביעה בסך 14 מיליון שקלים כנגד 262 סוחרים בעלי עסקים וחנויות במרכז העיר רמת השרון ( רחובות סוקולוב ואוסישקין). חלקם של הנתבעים הם רק עובדים בחנויות, ונתבעת נוספת בכתב התביעה היא העמותה למען ישראל אקולוגית.

התביעה הוגשה על ידי החברות הפרטיות: אחוזת חלקה 8 בגוש 6605, פיתוח יהודה (בפירוק מרצון), חלקה 4 בגוש 6605, והחברה הציבורית ביג מרכזי קניות, שהנן בעלות זכויות בשטחי מקרקעין בהיקף של עשרות דונמים צפונית למתחם הרב מכר בגלילות. 

במבוא לתביעה נאמר כי עסקינן בתביעה ייחודית שעניינה התנהלות בחוסר תום לב קיצוני, ברשלנות גסה, ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, לרבות בזכות ההתנגדות לתכנית מתאר, התנהלות שהסבה לתובעות נזקים בהיקף עשרות מיליוני שקלים.

לדברי התובעות שהנן "הסנונית הראשונה" שהגישו תכנית מכוח התכנית הראשית המשתרעת על פני 474 דונם והחלה על אזור התעסוקה "גלילות צפון" הן השקיעו מכספן, יזמו וקידמו תכנית מפורטת להקמת הפרויקט האמור, וכיום ניתן להוציא היתרי בניה מכוחה.

לטענתן רובה המכריע של ההתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעים נגד התכנית שיזמו ושהנה אך ורק חלק קטן מהתכנית הראשית שאושרה לפני זמן רב ושנועדה לפתח את העיר רמת השרון ואת כלכלתה, היו טענות סרק מופרכות שלא היה מקום מלכתחילה לטעון אותן.

בעתירה נטען כי לא זו בלבד שבהתנגדות נטענו טענות סרק אלא נטענו בה גם טענות שמקומן היה בשלב תכנוני אחר שכבר הסתיים לפני שנים- שלב ההתנגדות לתכנית הראשית שפורסמה למתן תוקף בשנת 2003, התנהלות המעידה אף היא על חוסר תום הלב של הנתבעים, ועל השימוש לרעה שעשו בהליכי משפט לרבות בזכות ההתנגדות.

לדברי התובעות בהגשת התנגדות וההליכים לאחריה שימשו הנתבעים כסות לצד שלישי אלמוני ( יש המכנים זאת בעגה עממית שכל אחד מהמתנגדים היה "קוף" או "בובה") שאת זהותו הן אינן יודעות, ושהנו גוף בעל פעילות בתחום הקניונים והמרכזים המסחריים, בעל ממון ובעל אינטרסים עסקיים זרים כלפי התכנית, ואינטרס לדחות את אישור התכנית והפעלת הפרויקט שייבנה על פיה ככל הניתן, כאשר כל דחייה גורמת לו לרווחים כספיים. ואמנם הלכה למעשה נגרם עיכוב באישור התכנית למשך חודשים רבים.

בעתירה שהוגשה באמצעות עוה"ד עדי טל, ומיכאל שחור נאמר כי הצד השלישי מימן את שכר הטרחה בגין הייצוג של עורכי הדין, את שכר טרחתם של המומחים מטעם הנתבעים, ואת כל ההוצאות הנלוות הקשורות להגשת ההתנגדות וההליכים לגביה, בהיקף מוערך של מיליוני שקלים.

בעתירה מצוין כי חוות הדעת העיקרית מטעם הנתבעים שעמדה בלב ההתנגדות היא חוות דעת כלכלית של פרופסור סדן שקבעה כי הנזק המידי הגלום בתכנית אשר ייגרם למרחב הציבורי במרכז העיר מאישורה, עולה על הסך של 205 מיליוני שקלים, בנוסף לנזק שייגרם לכיסי התושבים ובעלי העסקים. חוות דעת זו נאמר בעתירה נדחתה על ידי הוועדה המקומית וועדת הערר שקבעה שהיא מנותקת מהמציאות ומההקשר האורבני הנוכחי, קביעה המדברת בעד עצמה.

למעשה נאמר בעתירה כי כל הטענות המרכזיות של הנתבעים בהתנגדות ובהליכי הערר נדחו, ועל הנתבעים שפעלו בחוסר תום לב קיצוני ושלא כדין ברשלנות לרבות תוך עצימת עיניים, לפצות את התובעות בגין נזקיהן בשל אי קידום בניית והפעלת המתחם במועד שציפו להפעלתו, בסך כולל של 14 מיליון שקלים, סכום המבטא את אובדן רווחיהן.