"המדיניות הפיסקלית הנוכחית 'מבריחה' השקעות, בזמן שהמשק משווע למשקיעים שיריצו את מנגנוני הצמיחה, וכך אוצר המדינה מפסיד סכום עתק של כ-200 מיליון ש"ח בשנה", כך אומר היום (יום א', 22.2.04) רו"ח יוסי סינמן, מומחה למיסוי חברות ושותף במשרד רואי החשבון "ארליכמן, סינמן ושות", המתמחה בייעוץ כלכלי ותכנון מס לחברות וארגונים.
לדברי סינמן: "דווקא חברות רווחיות ובעלות הון עצמי, מתרוקנות מהרזרבות הכספיות, בעקבות המלצת רואי החשבון או היועצים הכלכליים - זאת כפועל יוצא מחוסר מענה למצב הדפלציוני של המשק".
חברות פרטיות קיבלו במהלך 20 השנים האחרונות הגנה אינפלציונית על הונן העצמי באמצעות חוק המיסוי בתנאי אינפלציה. הדפלציה (אינפלציה שלילית) של שנת 2003 הביאה להחלטה הבלתי נמנעת לבטל חוק זה, שהרי לא יתכן שחברות בעלות הון עצמי יוענשו. לדברי סינמן, מצב זה מביא לכך ש"חברות, בעקבות חוות דעת של מומחים, "מענישות" את מס הכנסה שלא במתכוון. בעלי המניות בחברות הפרטיות, מממשים את ההון העצמי של החברה, וסוגרים עם הבנקים עסקות Back to back".
המדינה מפסידה
סינמן מתאר את הדרך בה פועלת השיטה: "בעלי המניות מושכים את ההון העצמי של החברות ומפקידים אותו בבנק. אותם כספים משמשים כביטחון למתן אשראי לחברה של המפקיד. בדרך כלל, הפער בין הריבית שבעל המניות מקבל בבנק לבין הריבית שהחברה שלו משלמת, מסתכם ב-0.7% (מותנה בכוח המיקוח של המפקיד).
מכאן יוצא, שמס הכנסה גובה, בעקבות הרפורמה במס הכנסה, החל מ-1 בינואר 2003, 10% מס על הפיקדונות הלא צמודים, אבל המדינה "מפסידה" 36% - זהו שעור מס החברות, כי הרי הריבית שהחברה משלמת לבנק מנוכה מהרווח של החברה".
בהתאם להערכות זהירות, ההון העצמי ה"פנוי" בחברות הפרטיות מסתכם בלא פחות מ-10 מיליארד ש"ח (לפי הערכה שמרנית של 10,000 חברות בעלות סכום "פנוי" של כמיליון ש"ח). מאחר וריבית הפריים עומדת היום על 6.0%, הבנקים נוטים להלוות לחברות, בעסקות Back to back, בריבית של פריים + 0.7% (סה"כ נכון להיום ריבית בשעור 6.7%) ומשלמים כנגד, לבעלי המניות, ריבית פריים (בשעור 6.0%) על פיקדונותיהם.
המס הנגבה על ריבית הפיקדונות מסתכם לפיכך ב-0.60% מסכום הפיקדון (10% מס), אולם המס ה"נחסך" על-ידי החברה מסתכם ב-2.41% (6.7% מ-36% מס חברות). מכאן, טוען סינמן, שאוצר המדינה מפסיד כ- 1.81% - כלומר סכום של כ-200 מיליון ש"ח.
הבנקים (כרגיל) מרוויחים
ומי המרוויח הגדול? כרגיל, טוען רו"ח סינמן - הבנקים. לדברי סינמן, הבנקים זוכים, כתוצאה מהשיטה, ל"פער תיווך" של 70 מיליון ש"ח, ללא כל טרחה או נטילת סיכון מצידם.
כיצד מרווחים הבנקים? סינמן אומר, כי בעל מניות המלווה לחברתו או לחילופין "מוותר" על משיכת דיבידנד לשם שמירה על האיתנות הפיננסית של חברתו, ישלם מס בשיעור 50% על הריבית שהחברה תשלם לו ולעתים אף 15.5% נוספים ביטוח לאומי ומס בריאות ובסך הכל מס של כ-66% - מכאן שיקבל נטו רק כשליש מסכום הברוטו שחברתו תשלם לו, ויתרת השני שליש "יועברו" למס הכנסה וביטוח לאומי. חלק מהחיסכון בתשלום מס מגיע לקופתם של הבנקים.
לפיכך, אומר סינמן קיים צורך דחוף ומיידי לתיקון תקנות מס הכנסה (פטור ממס על הפרשי הצמדה בשל יתרה מזכה של בעל שליטה), משנת 1998, אשר אמור היה לתת מענה לבעיות שהתעוררו בתקנות הקודמות שהותקנו בשנת 1986. לדבריו, פטור ממס, או מס בשיעור 10% על הריבית המשולמת בגין הלוואות בעלי מניות עד לתקרה של ריבית הפריים, היה מעודד בעלים של חברות לא למשוך את כספם, ובכך הן המס הנגבה היה גבוה יותר, וחשוב מכל, היה מאיץ את מנגנוני הצמיחה הרדומים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה