אמפתיה היא לא רק מילים

מסתבר שכשאדם משתמש במילים הנצחיות "אני מרגיש את כאבכם", הוא אכן מרגיש זאת. חוקרים בבריטניה הראו, כי רגשות של אמפתיה לכאבו של אדם אחר, מפעילות למעשה חלק, אם לא את כל, "תוכניות המעגל החשמלי" של הרגשות, במוח האדם.

הממצאים התפרסמו בגליון של עיתון המדע ב-20 בפברואר, יחד עם מחקר נוסף, שהצביע, בפעם הראשונה, על כך כי ה'פלצבו' (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה) גם היא מעורבת בשינויים במוח. (אפקט פלצבו - תגובה חיובית או שלילית לתרופה שנובעת מציפיותיו של האדם ולא מהשפעה אמיתית של החומר הפעיל בתרופה, י.ג.).

"היו ספקות במהלך השנים, האם אפקט פלצבו הוא מציאות פיזיולוגית, או שהאנשים פשוט מדווחים על היתרונות של הטיפול בשל הצורך לרצות את הרופא", אמר מחבר המחקר, ד"ר קנת' ל. קאסי, יועץ לנוירולוגיה במערכת הבריאות 'אן הארבור' במישיגן.

"יכולנו לצפות ב'נתיב הכאב' במוח, שהצביע על הפחתת הפעילות במהלך אפקט פלצבו", הסביר ד"ר קנת' "וההסבר לכך יכול להיות כי הם למעשה חווים פחות כאב".

שני המחקרים מסתמכים על טכנולוגיית הדמייה מתקדמת כדי להוכיח את טענותיהם.

אמפתיה, משמעותה היכולת להרגיש מה שאחרים מרגישים, והיא חלק מ'הדבק' האוחז יחד מערכות יחסים וחברות. על-פי מחברי המחקר, לאמפתיה שני תפקידים מתקדמים: ליצור קשר בין אם לילדה, ומאוחר יותר בין בני זוג, ולסייע לאנשים לחזות את פעולותיהם של אחרים. עד כה, נעשו מחקרים מעטים בלבד על הדרך בה מגיב המוח לאמפתיה.

טניה סינגר, מובילת המחקר בנושא האמפתיה ועמיתיה, החליטו להשתמש בהדמיה בתהודה מגנטית תפקודית (fMRI), כדי להתבונן בפעילות המוח של מתנדבים שחוו כאב מכוון (אלקטרודות שהיו מחוברות לידיהם), ואז התבוננו בקרובים להם, החווים את אותו כאב בדיוק.

16 זוגות נתבקשו להגיע למעבדה. בעוד הנשים שכבו תחת הסורק, בני זוגם ישבו בכסא לידם. לשניהם חוברו אלקטרודות לידהם הימניות, שהעבירו גירויים של כאב, או גירויים ללא כאב. שני בני הזוג יכלו לראות את האלקטרודות של עצמם ואת אלו שהיו מחוברות לבני זוגם.

עיקר התעניינותם של החוקרים היתה בהבדלים שבפעילות המוח בזמן שהנשים חווו כאב ישיר, וכן כשהיו עדות לבן זוגם שחש כאב.

כפי שהתברר, רק חלק ממערכת הכאב היה פעיל כשחשו אמפתיה לאחר. ה'אזור הריגשי' היה פעיל, בעוד 'אזור החושים' לא. האמפתיה "הופעלה" על-ידי אות ריגשי, כמו הבעת פנים, וכן גם על-ידי אות פחות אישי, כמו החץ שציין אם הזרמים היו מכאיבים או לא.

"אחת השאלות שנשאלו היתה האם כל המערכת הגדולה מעורבת, אך מה שמצאנו הוא, כי רק האזור הריגשי במוח מעורב בכך ולא האזור החושי", אמר סינגר. במילים אחרות, כשבן הזוג חש אמפתיה, הוא לא הרגיש כאב כתוצאה מהאלקטרודות שעל ידו אלא מהעובדה שראה את בן זוגו חווה כאב", מסביר סינגר. "מידע זה מסביר מדוע אנו למעשה חשים בכאב".

נצפו גם רמות שונות של אמפתיה, המצביעות על רמות שונות של פעילות במוח. "אצל נשים שדורגו בשלב גבוה בשאלון בנושא האמפתיה, נצפתה גם רמה גבוהה של פעילות באזורים במוח הקשורים לאמפתיה", אמר סינגר.

"ממצאים אלו פותחים בפנינו אפשרויות רבות". בעתיד, מתכנן סינגר לנסות ולענות על השאלה האם בני אדם יכולים לשלוט על האמפתיה שלהם.

"יש לכך משמעות עבור הצוותים הרפואיים ועבור המטפלים, שאינם יכולים באופן אוטומטי להרגיש את כאבם של אחרים מאחר ואז יהיו מותשים בסיומו של יום עבודה", אמר סינגר.

כמו-כן קיימת משמעות לסוציופטים, אנשים אנטי-חברתיים, ואחרים המראים התאכזרות כלפי קבוצות או בני אדם.