"תשובות - לא קיבלתי"

"זו הייתה הפעם הראשונה שפניתי לאבא בנושא של עבודה אוניברסיטאית - וגם האחרונה", סיפר (יום ד', 31.10.18) עו"ד יואל חשין על אביו, השופט מישאל חשין, בפתיחת כנס לזכרו בבית המשפט העליון.

יואל חשין סיפר, כי היה עליו להכין עבודה במשפט חוקתי בקורס שהעביר עמיתו לבית המשפט העליון, תאודור אור. כל עמיתיו נלחצו בשל המאטריה הבלתי מוכרת, אבל לא חשין הבן: "מה יותר טוב מאשר לפנות לסופר שאת ספרו אני צריך לפרש?" אבל, כאמור, הפעם הראשונה הייתה גם האחרונה:

"אבא קרא את העבודה ואת השאלות, וקרא אותם עוד פעם, ולדעתי הוא לא הבין כלום. אחרת, אין סיבה שהוא התחיל לדבר על כל מיני דברים שלא קשורים: דעת המיעוט האחרונה שלו, ואיך כמעט טרפדו את המינוי שלו לבית המשפט העליון, ופסק דין בז'רנו שבכלל לא קשור לנושא. תשובות - לא קיבלתי".

הנשיאה בדימוס מרים נאור, שהתמחתה אצל הנשיא משה לנדוי, סיפרה, כי הדיון הראשון בו שימשה כמזכירת הרכב בבית המשפט העליון (במשכנו הישן במגרש הרוסים) היה בנושא זכויות במקומות הקדושים לנצרות בירושלים. חשין ייצג את המדינה, באולם בו גלימות הכמרים השתלבו בגלימות עורכי הדין. לדבריה, מעולם לא ראתה הופעה משפטית כמו זו של חשין באותו דיון - ולכן ביקשה להתמחות אצלו, וזה מה שאכן עשתה בשנת ההתמחות השנייה שלה.

היא גם סיפרה כיצד הגיב חשין לעתירות לבג"ץ: הוא היה קורא לנציגי הרשות, קורא את המסמכים שלה ומכתיב בו במקום את תצהירי התשובה. המצהירים היו קוראים את התצהירים, מעירים וחשין השתדל לשלב את ההערות בלי להגדיל את מספר העמודים. "עמדתי משתאה: איך הוא מצליח להכין על המקום את התצהירים? זה לא נראה לי אפשרי". אבל לימים, העירה נאור, היא עצמה הכינה כך תצהירים והכתיבה את פסקי הדין בהיותה שופטת שלום, "עד שהמחשב נכנס לחיינו".

על חשין כחבר סיפרה נאור, כי כאשר חלתה בסרטן אחת מעמיתותיו בפרקליטות, שהייתה ערירית - הוא ביקר אותה בבית החולים, סעד אותה ואף ניסח את מודעת האבל על פטירתה. בדיעבד, אמרה נאור, השנים במגזר הפרטי היטיבו עם חשין, למרות שהגדיר במילים "גירשוני מביתי" את אי מינויו ליועץ המשפטי לממשלה.