חברת פי.וי.רן הגיע לסוף דרכה

( 12-06-18) חברת פי. וי. רן טוענת כי הבקשה של קיבוץ נערן למנות לה מפרק זמני היוותה את הקש האחרון וכי הלכה למעשה פעילותה שותקה כתוצאה מהגשת הבקשה, כך שאין לה אפשרות מעשית להמשיך בפעילותה השוטפת. לדברי החברה בקשת הפירוק יחד עם הבקשה למינוי מפרק זמני, כמו גם צו האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסיה, טרפו את הקלפים, ואינם מאפשרים את המשך פעילותה התקינה. על כן בלית ברירה אין לה מנוס אלא להסכים לבקשה כי ימונה לה מפרק זמני.

בתגובתה של החברה לבקשה נאמר כי על שטחו של הקיבוץ פועל מזה כ-31 שנה מפעלה לייצור יריעות פי. וי. סי. המיועדות לייצור אריזות מזון וגיליונות פלסטיק תעשייתיים. הקיבוץ מצוין בכתב התגובה הוא זה שהקים את החברה בחודש מרץ 1992 וברבות השנים מכר את אחזקותיו בשיעורין, עד שבשנת 2006 מכר את כל אחזקותיו.

לדברי החברה באמצעות עו"ד אסף שיפר היא החליטה בחודשים האחרונים לסגור בצורה מסודרת את מפעלה, וזאת עד לסוף חודש אוגוסט. זאת לאחר שחרף מאמצי והשקעות הבעלים (בהיקף העולה על 3 מיליון דולר) ניסיונותיה להתחרות ביבוא של מוצרים דמים למוצריה כשל. בתקופה שנותרה עד לסגירת מפעלה מציינת החברה היא תכננה להקדיש את כל מאמציה לייצור סחורה ממלאי חומרי הגלם שנותר במפעלה לצורך מכירתה, וזאת כדי להקטין ככל הניתן את חובותיה לנושים ביניהם הקיבוץ ( חוב של כמיליון דולר).

בכתב התגובה נאמר כי ספקים ולקוחות של החברה דרשו ממנה הסבר ועדכון אודות מצבה והיא מתקשה להשיג תזרים מזומנים כדי לעמוד בדרישות שהציבו הספקים כתנאי להמשך אספקת המוצרים, וכך גם היא מתקשה להשיג תזרים מזומנים לתשלום משכורות לעובדיה. לדברי החברה לאחר שכלו כל הקיצין החליטו בעליה בצער רב שאין מנוס אלא לסגור את המפעל וזאת לאחר 31 שנות פעילות.

קיבוץ נערן טען בבקשת הפירוק באמצעות עוה"ד נדב לב כי החברה הודתה בחדלות פירעונה וכי היא פיטרה את מרבית עובדיה, ובכוונתה להפר את הסכם השכירות עמו.