שיעור במשפט מוסלמי בפשיטות רגל

ההסתמכות על המשפט העברי בפסיקה היא נדירה מאוד, ואילו המשפט המוסלמי נעדר ממנה כמעט לחלוטין. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שכיב סרחאן, ניצל (26.12.17) פסק דין בתחום פשיטות הרגל כדי להשכיל את הקורא גם במשפט של בני דתו.

סרחאן פותח באומרו, כי הדתות המונותיאיסטיות קובעות שאדם אינו נפטר לעולם מחובותיו - וזאת לצד המצווה לסייע לנזקקים. הוא מזכיר את שמיטת הכספים במשפט העברי, ולצידה את ההלכה לפיה החייב עדיין נושא בחובה מוסרית לפרוע את חובו. השולחן-ערוך - ממשיך סרחאן - למעשה קובע שיש להכניס את החייב למשטר של הסדר חוב, בו כל הכנסותיו שמעבר למילוי צרכיו המינימליים, מופנים לפרעון חובותיו.

מכאן עובר סרחאן למשפט המוסלמי. לאחר הקדמה קצרה בדבר השכבות מהן מורכב משפט זה, הוא אומר: "לפי השריעה אדם לא נפטר מחובותיו לעולם. אדם מוסלמי מצווה, מבחינה מוסרית ודתית, לפרוע את חובו לנושה. הנושה זכאי לקרן החוב וחל עליו איסור דתי לגבות ריבית.

"נושה רשאי לבקש את 'חגר' החייב, קרי - איסור על החייב להשתמש בנכסיו, כולל מאסרו ומכירת כל נכסיו מכל סוג ומין, למעט נכסים מינימליים הדרושים למחייתו ומחיית בני משפחתו הגרעינית. חל איסור על נושה לדרוש פרעון חובו מחייב חדל פרעון שאין לו ממה לפרוע את החוב, ועליו לדרוש את פרעון חובו כאשר לחייב יכולת לעשות כן".