מנדלבליט לבג"ץ: לבטל את חוק ההסדרה

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבקש מבג"ץ (22.11.17) לבטל את חוק ההסדרה בנימוק שהוא בלתי חוקתי. עמדתו של מנדלבליט - שהתנגד לחוק מראשיתו - עומדת בניגוד לעמדת הממשלה, המיוצגת בידי עו"ד םרטי (הראל ארנון) בעתירות נגד החוק. מנדלבליט סבור, כי לא ניתן להסתפק בביטול חלקים מהחוק, והוא גם מבקש לאסור על יישומו עד להכרעה בעתירות נגדו.

חוק ההסדרה קובע, כי אם בוצעה התיישבות בתום לב על קרקעות ביהודה ושומרון שאינן בבעלות המדינה, תוכל המדינה לרשום אותן כרכוש ממשלתי. בעליהן יקבלו פיצוי לפי בחירתם: קרקע חילופית, דמי שימוש שנתיים של 125% מהסכום שתקבע ועדת שומה או היוון של דמי השימוש לתקופות בנות 20 שנה כל אחת.

לדברי הפרקליטות, הכוונה להגן על מתיישבים תמי לב ביהודה ושומרון אשר נקלעו שלא בטובתם לסיטואציה בה בתיהם נבנו על קרקע פלשתינית, היא ראויה. אולם החוק אינו מסתפק במתן מענה למצבים אלו, אלא חל גם במצבים בהם אין הצדקה ליישום הוראותיו - כגון בנייה לפני זמן קצר, כאשר המקים ידע שמדובר בקרקע פרטית והתעלם מכך - ובמקרים אלו התכלית אינה ראויה.

"ההסדר שנקבע בחוק הוא הסדר גורף ופוגעני, אשר נותן עדיפות מוחלטת לזכויות ולאינטרסים של המתיישב על פני זכויותיהם הקנייניות של בעלי המקרקעין באיזור, בכל סיטואציה אשר תהיה, תוך התעלמות גורפת מיתר השיקולים הצריכים לעניין", סבור מנדלבליט. "בנוסף, החוק גם יגרום להפליה חמורה, במישור התוצאתי, כלפי האוכלוסייה הפלשתינית באיזור. על כן, מדובר בהסדר שאינו צולח את מבחן המידתיות".

ההסדר שבחוק סוטה בצורה מובהקת מהסדרים מוכרים ומושרשים בדיני ישראל ויו"ש, וזאת למרות שבמצב החוקי הקיים יש פתרונות מידתיים יותר שיכולים לתת מענה לחלק ניכר מן המקרים וגם אם לא לכולם. ההסדר גם מעלה שאלות נכבדות במישור החוק הבינלאומי, מוסיפה הפרקליטות.

עיקר עמדתה של הפרקליטות מוקדש לפגיעתו של החוק בזכויות יסוד לפי החוק הישראלי, ולכן היא כמעט ואינה עוסקת בהיבטיו מבחינת החוק הבינלאומי. ישראל מחויבת להגן על זכות הקניין של הפלשתינים ביו"ש, היא אומרת, וחוק ההסדרה פוגע בזכות זו בצורה קשה. מסקנה זו מתגברת לנוכח החוק הבינלאומי, הקובע הגנה מיוחדת על זכות הקניין של אזרחים בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית - שזהו מעמדו של יו"ש.

עוד אומרת הפרקליטות, כי למרות שהחוק אינו מדבר על מתיישבים ישראלים - ברור שכוונתו אך ורק אליהם, ולכן מדובר באפליה פסולה של הפלשתינים. לגבי תכלית החקיקה סבור מנדלבליט, כי החוק "מביא למצב שבו כמעט כל מתיישב ישראלי על קרקע פלשתינית פרטים יוכל להמשיך לשבת על הקרקע, ללא בחינה פרטנית של נסיבות המקרה... בכך מגלה החוק אדישות מופגנת כלפי זכות הקניין של התושב הפלשתיני בעל הזכות במקרקעין", ולכן תכליתו אינה ראויה. עוד הוא מעיר, כי החוק חל גם על פעולות שנעשו תוך התעלמות מופגנת משלטון החוק, וגם בכך תכליתו אינה ראויה.

פגיעתו של החוק בזכויות היסוד אינה מידתית, ממשיך מנדלבליט, משום שקיימים אמצעים שפגיעתם בהן היא פחותה. האמצעי העיקרי עליו מצביעה הפרקליטות הוא הצו בדבר רכוש ממשלתי, שלמעשה מחיל את תקנת השוק על מי שרכש בתום לב קרקע ביו"ש ולא ידע שהיא אינה בידי הממשלה. גם אם אין מנוס מפינוי בתים שנבנו שלא כדין, מקפידה המדינה לתת מענה לבעליהם - מוסיף מנדלבליט. הוא ממשיך ועומד על פגמים נוספים בחוק, כולל העדר הדרישה לתום לב מצד המתיישב, העדר בחינת הסתמכותו על גופים שלטוניים והתעלמות מהזמן שחלף. את תגובתו של מנדלבליט הגישו עוה"ד ענר הלמן ויונתן ברמן.