עעעעעעעעע

הזמרת אחינועם ניני: "מחרימים אותי ב-BDS, מנסים לסתום לי את הפה ורק עוזרים לימין"

"אני עושה הרבה שיתופי פעולה עם פלסטינים, ואני שואבת המון השראה ממה שאני עושה, אבל לא קל לי, ויש מחיר לשלם. ה-BDS מחרים אותי. רוצים לסתום לי את הפה, והם רק עוזרים לימין שעושה את זה מספיק. למה להם לנסות להשתיק אותי, אנחנו לא נלחמים פה באותו צד? אני לא מופיעה בשטחים, והכרזתי שלא אופיע עד שלא יהיה הסכם אמיתי".

"פגשתי את הנשיא עבאס ואני בטוחה שהוא פרטנר לשלום. אני לא יכולה לומר את אותו הדבר על ראש הממשלה או על הממשלה הנוכחית בישראל. אנשי הימין פוגעים במכוון באנשים כמוני, אבל אני מרגישה שאנשים מהצד שלי לא מעניקים לי את רשת הביטחון החזקה שדרושה לנו כדי לדחוף אותם בחזרה לחורים שלהם".

ד"ר נביל שעת׳, ממנהיגי הרשות הפלסטינית ומקרוב לנשיא עבאס: "בצד שלנו כבר הפנימו שלישראלים יש זכות על הארץ, רק לא על השטחים. עבאס פרטנר, נתניהו לא"

"היום יש 13 מיליון פלסטינים בעולם, חצי מהם גרים בפלסטין. התקווה של כולנו היא מו"מ מחויב לשלום שלוקח בחשבון את שני העמים בארץ הזו. אין פתרון אחר משתי המדינות שלא יצור כאן מדינה מקוטבת, מפולגת ואכולת שנאה. מדינה אחת בשום פנים לא תהיה דמוקרטית. היא לא תאמין בשוויון זכויות".

"בערוב השנים אנחנו רואים הקצנה בכל מזרח התיכון סביב המשבר הישראלי-פלסטיני. בדאע"ש מגייסים פעילים לשורותיהם רק תחת הכותרת של המלחמה על ירושלים. לא סוריה, לא עיראק. ירושלים".

"לקחו הרבה שנים של שכנוע מייגע, אבל בצד שלנו הפנימו שהישראלים לא הולכים לשום מקום, זו המדינה שלהם והארץ שלהם. הבעיה שלנו היא הכיבוש בשטחים. שם זו לא הארץ שלהם. יציאה משם תהיה שחרור של העם הישראלי בדיוק כמו של הפלסטיני. אבו מאזן הוא פרטנר לשלום. כמה מכם יכולים לומר שנתניהו הוא פרטנר?"

הסנטור האמריקאי ברני סנדרס: "הכיבוש הזה חייב להסתיים"

"תנועות טוטליטריות קיצוניות רבות מדי עולות ברחבי העולם. הן שואבות כוח מהפקרה של רבים על ידי הגלובליזציה. דמגוגים משתמשים במיעוטים כשעיר לעזאזל, אבל ככה דמגוגים עובדים. הם טוענים שהם מדברים בשם הרבים, אך הם מייצגים מעטים בלבד. עלינו להכיר שכוחות האוליגרכיה פועלים ברמה הבינלאומית ולכן אנחנו זקוקים לעולם איתנו. אני מאמין שאנשים אמיצים יכולים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שלום אמת פירושו ביטחון לא רק לכל ישראלי, אלא גם לכל פלסטיני".

כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר בוועידת מרצ לציון 50 שנה לכיבוש: "הגיע הזמן להסכם ישראלי-פלסטיני שיבוסס על אינטרסים של שני הצדדים, בניצוחו של האינטרסט הראשי טראמפ"
"אני שמאלן, והכיבוש הוא הדבר הכי גרוע שקרה למדינת ישראל ב70 שנותיה. הסכסוך ייפתר רק באמצעים פרלמנטריים, וכרגע השלום הוא לא על האג'נדה בשום צד של הפוליטיקאים, לא הישראלי ולא הפלסטיני. כן על האג'נדה - הסכם. שלושה הסכמים הוכיחו את עצמם לאורך השנים (מצרים, ירדן ומנגנוני הביטחון), והם הצליחו רק כי הם מגלמים את האינטרסים של שני הצדדים, ביטחוניים בעיקר".

"טראמפ, על כל חסרונותיו, מביא תקווה חדשה למזרח התיכון. עם המסרים של אובמה ושל קלינטון היה קל להזדהות אבל הם לא עבדו. טראמפ הזה, עם הגישה המשוגעת הזו, לא מדבר על שלום או דמוקרטיה, הוא לא מציג את ההסכם הישראלי-פלסטיני כמטרה, אלא כתנאי לדילים ולאינטרסים. ישראלים ופלסטינים, אבל בעיקר אמריקאים. הוא אומר לביבי ולאבו מאזן חד וחלק: 'זה מה שאני רוצה ואם לא תתנו לי את זה אני אשבור לכם יד. ואם עדיין לא, אז את השנייה גם'. הרשות הפלסטינית היא האלטרנטיבה הטובה ביותר שעומדת לפנינו היום, הרע במיעוטו".

יו"ר מרצ גלאון בוועידת מרצ לציון 50 שנה לכיבוש, הערב בירושלים: "המציאות בשטחים היא מציאות של אפרטהייד - הפרקליטות, המשטרה, הצבא והשב"כ קוראים את אותו ספר חוקים, אבל מפעילים דין אחד על פלסטיני ודין אחר על מתנחל״

"אנחנו חיים במציאות שישראל מתקראת דמוקרטיה ומתנהגת כמו דמוקרטיה בשטחי הקו הירוק, אך בפועל מיליוני פלסטינים חיים תחת שליטתה בשטחים, ללא חופש תנועה, שוויון בפני החוק או זכות הצבעה"

גלאון: "מדינת ישראל ב-50 השנים האחרונות שולחת מידי יום חיילים וחיילות למשימות שיטור בשטחים. מידי יום נעצרים פלסטינים במעצר מנהלי ללא משפט. חיילים ישראלים הם אלו שקובעים איזה פלסטיני יוכל לבנות בית ואיזה פלסטיני יקבל היתר מסחר. זכויותיהם של מיליוני פלסטינים נרמסות, בזמן שמתנחלים יהודים, החיים באותם שטחים, נהנים מדין שונה ומזכויות שונות לחלוטין".

היום יום א', 4.6.17 התקיים במרכז יצחק רבין בתל אביב אירוע לציון יובל למלחמת ששת הימים, והשקת תצוגה ייחודית החושפת תיעוד אישי ומרגש של ימי המלחמה, משלב ההמתנה ועד לאחר סיומה, דרך עיניו של רמטכ"ל הניצחון, יצחק רבין לצד מייצגים אינטראקטיביים המספרים את סיפורה של המלחמה והטלטלה שהיא עוררה במדינת ישראל.

במהלך האירוע אמר רב אלוף גדי איזנקוט: "לפני שנה וחצי הגיע לידי עותק של סיכום תפקיד הרמטכ"ל של יצחק רבין. הוא חתם אותו חודש לאחר שסיים תפקיד ב199 עמודים ויש שם סקירה על תקופת יצחק רבין כרמטכ"ל ודרך הדפים אפשר היה ללמוד מה הביא להישג של מלחמת ששת הימים עם כל המורכבות ושינוי התוכניות- המחשבה העמוקה, התכנון המוקפד, תהליכי בניין כוח הממקדים את האנרגיה ללוחם ולרוח הלחימה, ההתעצמות, התוכניות האופרטיביות והחשוב ביותר זה רוח הלחימה ותחושת המסוגלות של שדירת הפיקוד. הייעוד של צהל לא השתנה בחמישים השנים האחרונות. הוא אותו יעוד של להגן על המדינה, להבטיח את קיום המדינה ולנצח במלחמה כדיי להרחיק את המלחמה הבאה עד כמה שאפשר ולאפשר לתושבי מדינת ישראל חלון של נורמליות שיאפשר למדינה לפרוח ולשגשג."

דבריה של ראש מרכז יצחק רבין, דליה רבין:
"כל העם צבא והמילואים על משמרתם ומשדרים מורל גבוה ובטחון ביכולתם/יכולתנו. ובעורף חרדה ודאגה וציפייה דרוכה לבאות. ונאצר מחכה לרבין. ואני ילדה בת 17 מביטה בו באבא שלי הנושא בעול והגם שהוא מקרין בטחון אני חרדה לו והחיכיון מורט עצבים ובבית האוויר סמיך. 50 שנים חלפו וזה בהחלט לא מעט. ובלב שלי חרות כל רגע. כל מבט שהוחלף וכל סיגריה שהוצתה באש קודמתה. ואז ההקלה - והניצחון הגדול. ומפקד חטיבת הראל האגדתית שלחמה על הדרך לירושלים במלחמת השחרור ואשר סביבו נפלו חבריו הטובים - רעיו לנשק - הוא שלא זכה להגשים את החלום אז - סגר מעגל. העיר העתיקה נפלה בידינו והצנחנים התרפקו על הכותל המערבי. יצחק רבין. רב אלוף. רמטכ״ל . הוא היה המפקד העליון של הצבא במלחמה ההיא.
איש צנוע שאף פעם לא ביקש לעצמו תהילה - מעולם לא נח על שום זר דפנה - ולא רדף אחרי כבוד וקרדיט. את הכאב שמכרסם אותי בימים אילו אני מרגיעה בידיעה שמעשיו והישגיו מוטבעים כל כך עמוק בכל שעל - שלא ניתן יהיה להשכיח ולשכוח. וירושלים תישאר לעד הסמל של ניצחון דויד על גוליית - והניצחון הזה לעדי עד שלך הוא אבא. אנחנו זוכרים ומזכירים."

בהמשך הערב הרצה איתמר רבינוביץ' על המלחמה והשפעתו של רבין, ולאחר מכן נערך פאנל בנושא בהשתתפות פרופ' אניטה שפירא, פרופ' שלמה אבינרי, דן מרידור ובני קצובר.

דנמרק מקפיאה מימון לארגונים רדיקליים

שוויץ והולנד מקיימות דיון בנושא בפרלמנט

משרד החוץ הדני דיווח כי הוא מקפיא את המימון ל-24 ארגונים הממומנים באמצעות "מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי", מנגנון מימון אירופי הממוקם באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה.

המנהלת היא מנגנון מימון משותף של ממשלות שוויץ, דנמרק, שבדיה והולנד המקבל 4 מיליון דולר בשנה. חלק גדול מתקציבו מועבר לארגונים לא-ממשלתיים פלסטינים המעורבים בקידום אנטישמיות, לוחמה משפטית וקמפיין ה-BDS, אחרים בעלי קשרים ל"חזית העממית לשחרור פלסטין".

כבר זמן רב שממשלות אירופיות מאשרות באופן אוטומטי את המימון לארגונים לא-ממשלתיים במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי. בשנים האחרונות, מכון המחקר NGO Monitor פרסם מספר דו"חות על המנהלת והפעילות של הארגונים אליהם הכסף מועבר, והתריע על חוסר פיקוח ושקיפות בפני מקבלי החלטות בארץ ובחו"ל.

מחקרים אלו הביאו ממשלות באירופה להכיר בכך שכספן משמש למטרות שאינן עולות בקנה אחד עם התמיכה הרשמית שלהן בזכויות אדם, בזכות קיומה של מדינת ישראל, בקידום תהליך השלום ובפתרון שתי מדינות לשני עמים.

הארגון הפלסטיני WATC, אשר ממומן על ידי המנהלת, היה שותף לחנוכת מרכז לנשים על שם המחבלת דלאל מוגרבי שרצחה 35 ישראלים. המקרה עורר דיון ציבורי בתקשורת הדנית והוביל למשיכת המימון של האו״ם ונורבגיה. מקרה זה מדגיש את הצורך והחשיבות במחקר מקיף ומדויק על תופעת המימון.

החלטת משרד החוץ הדני להקפיא את המימון למנהלת עד לתוצאות חקירה, מהווה ציון דרך משמעותי במדיניות המימון הממשלתי האירופי המופנה לארגונים הפעילים בסכסוך הערבי-ישראלי, אשר לוקה בחוסר פיקוח ושקיפות.

דנמרק מובילה את אירופה בהקפאת כספים לארגונים רדיקליים, זאת בהמשך להחלטת הפרלמנט השוויצרי ליישם קווים מנחים למימון ארגונים לא-ממשלתיים, אשר תובא לאישור הבית העליון בשבועות הקרובים. דיון דומה התקיים גם בפרלמנט בהולנד.