איסור פרסום חשוד - חריג

שופט בית העליון, יורם דנציגר, שב ומזכיר שפרסום שמו של חשוד הוא הכלל ואת הנסיבות החריגות בהן ניתן לסטות מכלל זה. בניגוד לפסיקה של שופטי שלום מדי פעם, דנציגר אינו מזכיר את שאלת חוזק הראיות נגד החשוד כמרכיב בהחלטה על איסור פרסום.

דנציגר אומר: "הלכה היא, כי על המבקש מוטל נטל כבד בעניין זה להוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, דורש מהחשוד לשכנע כי עלול להיגרם לו נזק חמור כתוצאה מן הפרסום; והשני, דורש מהחשוד לשכנע כי ראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור שעלול להיגרם לו על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. בהקשר זה יודגש, כי בכל הליך פלילי כרוכה פגיעה בכל מישורי חייו של מי שנגדו הוא מכוון, בין היתר: פגיעה בשם הטוב, פגיעה בעבודתו ומשלח ידו ופגיעה במשפחתו".

דנציגר דחה את ערעורו של עו"ד הדר גרני, פעיל פוליטי בבית אל, נגד פרסום שמו כחשוד בביצוע מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 14, בעילה שלא בהסכמה חופשית ומעשה מגונה. גרני טען, כי פרסום שמו יגרום לו נזק חמור, שכן הבנקים והחברות הציבוריות הנמנים על לקוחותיו, יימנעו מלשכור אותו אם ייוודע שהוא חשוד בביצוע עבירות מין.

בעניינו של גרני אומר דנציגר: "המבקש לא הצביע על נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק את החלת החריג לכלל פומביות הדין ולהטות את הכף אל עבר איסור פרסום שמו. אין בטענותיו העובדתיות באשר לנזקים שעלולים להיגרם לו, לכאורה, בעקבות פרסום שמו בקשר לפרשה הנדונה כדי לבסס נזק חמור מהפגיעה הנלווית בדרך כלל לפרסום שמות חשודים בפלילים. לא די בכך שמשלח ידו של המבקש כרוך בעבודה עם אנשים, כי לטענתו הוא משתייך לקהילה סגורה יחסית וכי הוא דמות ציבורית ביישוב בית אל, על-מנת לייחד את עניינו מעניינם של חשודים אחרים בפלילים". את גרני ייצג עו"ד אריאל עטרי.