ניצן: להעמיד לדין לפי "חוק הסרטונים"

קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין של מפיצי סרטונים מיניים בלא הסכמת המצולמים בהם - קובע פרקליט המדינה, שי ניצן, בהנחיה ליישום "חוק הסרטונים".

מדובר בתוספת משנת 2014 לחוק למניעת הטרדה מינית, לפיה הטרדה מינית תהיה גם "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום", הקובעת עונש מירבי של חמש שנות מאסר. התיקון לחוק נועד להתמודד עם התגברות התופעה של פרסום תמונות, סרטונים או הקלטות בעלי אופי מיני, ברשתות חברתיות ובאמצעות אפליקציות סלולריות להעברת מסרונים, כאשר הפרסום לא נעשה בהסכמת המצולמים.

בהנחיה נאמר, כי "קיים אינטרס ציבורי ממשי באכיפתה של העבירה, גם כאשר מדובר בחשודים קטינים, נעדרי עבר פלילי. זאת, נוכח פגיעתה הקשה של העבירה והשלכותיה מרחיקות הלכת על קורבנות העבירה, ובשל הצורך להטמיע את האיסור הפלילי גם בקרב בני נוער".

ההנחיה קובעת כי ככלל, חשודים שנמצאו לגביהם ראיות מספיקות להעמדה לדין - יובאו לדין. סגירת התיק בנימוק של העדר עניים ציבורי תישקל רק במקרים חריגים, למשל כאשר החשוד בן פחות מ-15, כאשר היקף תפוצת החומר הפוגע היה מצומצם, כאשר חלקו של החשוד במעגל ההפצה לא היה משמעותי, ועוד.

ההנחיה מדגישה את חשיבות ההתמקדות בחקירה ב"חוליה הראשונה" שהחלה את הפרסום, וכן בחוליה שהפיצה את הפרסום המיני ברבים (להבדיל מהעברת הפרסום לאדם אחד בלבד). במקרה בו המעביר הראשון שלח את הסרטון לאדם אחד בלבד והלה העבירו לרבים אחרים, הרי שגם ההעברה הראשונית עשויה לעלות כדי "פרסום", ככל שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיצו הלאה.

ההנחיה מתייחסת גם למסלול האכיפה האלטרנטיבית, לצד האכיפה הפלילית הקלאסית, בנוגע לפרסומים המיניים באינטרנט. מסלול זה מתמקד בהסרת התוכן הפוגע, לצד המהלכים החקירתיים לאיתור מבצע העברה ואיסוף ראיות מספיקות נגדו. הפרקליטות אומרת, כי ההנחיה נחוצה לנוכח העובדה שמדובר במכת מדינה, כאשר בשלוש השנים מאז נחקק החוק התקבלו עשרות תלונות והוגשו 30 כתבי אישום.