השכר עולה - אך לא מדביק את הגידול בצמיחה

מרכז אדוה מפרסם (יום א', 15.1.17) את הדוח השנתי על תמונת מצב חברתית לשנת 2016. הדוח מגלה כי השכר בישראל עולה, אך לא מדביק את הגידול בצמיחה. כמו-כן, נשמרים הפערים הגבוהים בין המנהלים הבכירים במשק ובין שאר עובדים במשק. כך נוצר מצב שלמרות שבשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר, שהיא תוצאה, בין השאר, של הסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורות והמורים ("אופק חדש" ו"עוז לתמורה") ועם עובדי המדינה, ושל העלאת שכר המינימום - פערי ההכנסות נותרו גדולים ביותר.

ב-2015 ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה בעשירון התחתון, על 4,644 שקלים לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 שקלים. שני העשירונים הגבוהים, 9 ו-10, נהנו מ-43.9% מכלל הכנסות משקי הבית, בעוד ש-8 העשירונים האחרים התחלקו ב-56.1% הנותרים. יש לציין כי בתוך העשירון העליון עצמו יש פערים עצומים בין המאיון העליון ובין שאר העשירון.

פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל מעלה

• המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("מדד תל אביב 100") תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון ש"ח, או 425 אלף ש"ח בחודש.

•ה תגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון ש"ח, או 337 אלף ש"ח בחודש.

• הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים במשק הוסיפו להיות גבוהים ביותר. התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק (9,592 ש"ח, עובדים ישראלים בלבד) ופי 91 משכר המינימום באותה שנה (4,650 ש"ח).

• השכר מתחלק באופן לא שוויוני לא רק בין שני המגדרים אלא גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כלהלן (נתוני 2015): שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע;

שכרם של שכירים מזרחים ילידי הארץ עמד על 14% מעל לממוצע; שכרם של שכירים ילידי הארץ שהם ילדים ליוצאי מדינות חבר העמים היה בגובה השכר הממוצע (1% מעליו); שכרם של שכירים ערבים עמד על כשני-שלישים מהממוצע; שכרם של שכירים יוצאי אתיופיה (עולים מאתיופיה וילידי ישראל שהם ילדים של עולים מאתיופיה) עמד על כמחצית השכר הממוצע.

הבדואים והערבים - נותרים מובטלים

השכלה: שיעור הסטודנטים ביישובים מבוססים כפול מבפריפריה

• בשנת 2014/15, 14.0% מבני 29-20 בישראל למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. ההתפלגות שלהם לפי יישובים הייתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 21.5%; בעיירות פיתוח - על 12.6%, וביישובים ערביים - על 9.1%.

• ההסבר העיקרי לשיעור הנמוך של המגיעים להשכלה גבוהה הוא השיעור הנמוך של בני נוער המקבלים תעודת בגרות. ב-2013, לראשונה, עלה שיעור הזכאים אל מעל ל-50% וב-2015 הוא הגיע ל-56%. 44% מבני/ות הנוער הגיעו לגיל 17 ללא תעודת בגרות בידם.
•בקרב תלמידים/ות יהודים שסיימו תיכון ב-2007, שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים עד 2015 בקרב מסיימי המסלול העיוני - 40.7% - גבוה מזה של מסיימי המסלול המקצועי - 32.8%.

• בעיירות הפיתוח, 77% מבתי הספר העל-יסודיים אינם בבעלות הרשות המקומית. במרבית היישובים המבוססים, במידה ויש בתי ספר מקצועיים, הם ממוקמים בדרך כלל בשכונות ה"דרומיות".

יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים

• יהושיעור תמותת התינוקות בישראל עמד בשנת 2014 על 3.1. שיעור זה הציב אותה במקום ה-15 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים - 6.4 - גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.

• כך גם באשר לתוחלת חיים בלידה, שהיא גבוהה יחסית בישראל: ב-2014, תוחלת החיים של גברים בישראל - 80.3 שנה, הציבה את המדינה במקום השישי מקרב כלל ארצות ה-OECD. תוחלת החיים של נשים - 84.1, למרות שהיא גבוהה מזו של הגברים, מציבה את ישראל במקום ה-12 מקרב כלל ארצות ה-OECD. יתרה מזאת, תוחלת החיים הכללית בישראל מצויה בעלייה מתמדת. עם כל זאת, תוחלת החיים של גברים יהודים - 80.9 - גבוהה מזו של גברים ערבים - 76.9 ואילו תוחלת החיים של נשים יהודיות - 84.5 - גבוהה מזו של נשים ערביות - 81.1.

ד"ר שלמה סבירסקי: "השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית. "הבעיה היא שממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר ביכולותיהן התקציביות. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% תמ"ג, מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת ניו-זילנד וקנדה (שלהן הוצאות ביטחון נמוכות מזו של ישראל)".