המדינה תשיב היום לבג"צ: מהם הקריטריונים ל"קיום בכבוד"

המדינה תעביר היום (ד', 21.1.04) את תגובתה לצו הביניים שהוציא בג"צ לפני כשבועיים, המורה לה לנמק מדוע לא תקבע סטנדרט ל"קיום אנושי בכבוד" כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומהו לדעתה סכום הכסף המינימלי הדרוש כדי להתקיים בכבוד.

הצו ניתן, כזכור, במסגרת עתירות שהגישו לבג"צ עמותת "מחוייבות לשלום ולצדק חברתי", האגודה לזכויות האזרח והתנועה למלחמה בעוני, לפני כשנה, המופנות נגד שר האוצר והמוסד לביטוח לאומי, בדרישה לבטל את הקיצוץ בגמלאות הבטחת הכנסה, שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2003.

על-פי נתוני הביטוח הלאומי, התיקון לחוק הפחית למאה אלף משפחות מעוטות הכנסה, כ-600 ש"ח בממוצע לחודש (4-23%), ובחלק מהמקרים אף 1,200 ש"ח למשפחה, דבר הפוגע בסף המינימלי לקיום בכבוד של רבבות המשפחות הנאלצות להתקיים מקצבה זו.

צו הביניים עורר את המתח בין הרשות השופטת והמחוקקת

צו הביניים שהוציא בג"צ בעתירה זו, יחד עם פסק דין שניתן בעניין חוק שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל [ראו קישור], עוררו את המתח בין הרשות השופטת (בתי המשפט) והרשות המחוקקת (הכנסת), שהצליח "להירדם" קמעה. במערכת הפוליטית הביעו זעם על ההחלטה, וטענו כי בג"צ שוב מתערב בסמכותה של הכנסת, ואין הוא מוסמך לקבוע למדינה סדרי עדיפויות בענייני התקציב.

במסגרת דיון מיוחד בכנסת, אותו יזם יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, שעניינו: התערבות הרשות השופטת בענייני הרשות המחוקקת, קיבלה הכנסת החלטה הצהרתית התוקפת את מערכת המשפט, ולפיה: "הכנסת רואה בדאגה גלישת בית המשפט העליון לנושאים שבמובהק הינם בתחום הסמכות והאחריות של הרשות המבצעת והמחוקקת. על יסוד של כבוד לרשות השופטת בכלל ולבית המשפט העליון בפרט, מתריעה הכנסת מפני המשך מגמה זו, העלולה להתפתח למשבר חוקתי בישראל" [ראו קישור].

יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת גדעון סער (ליכוד), הגדיר את ההחלטה "טירוף מערכות מוחלט". לדבריו, מדובר בחציית קו אדום, ובשבירת כל כללי הפרדת הרשויות. זו "חדירה מובהקת של הרשות השופטת לתחומים של הרשות המבצעת והמחוקקת. בית המשפט העליון אינו יכול ואינו רשאי להכנס לעניין קביעת סדרי עדיפויות בתחום הכלכלי ובתחום התקציב... אין לו את היכולות לכך, והשופטים בוודאי לא מכירים את הנושא טוב יותר מהגורמים המקצועיים המופקדים על נושא התקציב".

חבר הכנסת סער הגדיר את הדיון שקיים בג"צ "סהרורי". לדבריו, "אי אפשר לבחון את נושא הקצבאות במנותק מנושאים אחרים של המדיניות הכלכלית והחברתית. לבית המשפט אין שום מומחיות בנושא והוא לא יכול לומר למדינה לנהוג כך או אחרת... זה דיון מנותק שעסק בשאלת סף הקיום המינימלי. בהודו יש סף קיום מינמלי אחד, בארצות הברית סף קיום שני ובישראל זה שונה. לא מדובר בסף קיום אוניברסלי. זה תלוי בתל"ג ובהכנסות, וכשיש ירידה בהכנסות מקצצים בהוצאות. זה בוודאי לא עניינה של הרשות השופטת".

בעקבות התקפתו של חבר הכנסת סער ואחרים, נעמד נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, על שתי רגליו האחוריות ובטקס השבעת שופטים שהתקיים בשבוע שעבר, נשא נאום פוליטי חוצב להבות, בו תקף באופן שערורייתי את הכנסת: "הכוח מחליף את שיקול הדעת. הכלים נשברים... שבירת הכלים עשויה ללבוש צורות שונות. היא באה לידי ביטוי בביקורת שלוחת רסן על פסק הדין; היא תוקפת את עצם הלגיטימיות של ההכרעה השיפוטית; היא מתבטאת בקיום דיונים בכנסת כאשר ההליך תלוי ועומד...".

תנא דמסייע קיבל הנשיא ברק משר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, שתקף אף הוא את חבריו לעבודה [לנאומו המלא של ברק ולידיעה בנושא - ראו קישור].

העותרים: לא ראוי לקבל החלטה כזו בחוק ההסדרים

העותרים מלינים, בין היתר, על-כך שהתיקון לחוק התקבל במסגרת חוק ההסדרים, ללא ועדה ציבורית, לאחר שלושה דיונים חפוזים בוועדת הכספים, שבמהלכם לא נבחנו כלל השלכות ההחלטה, ובכלל זה האם גובה הגמלאות לאחר הקיצוץ מאפשר קיום מינימלי בכבוד.

בעתירות נטען, כי הפגיעה החמורה בקצבאות מורידה אלפי משפחות, שממילא מתקיימות בקושי רב, מתחת לרף הקיום בכבוד. כמו כן נטען, כי לא ניתן לקבל שינוי כה מרחיק לכת, מבלי שעמדו בפני חברי הכנסת הנתונים לגבי יכולתן של משפחות אלו להתקיים בכבוד וכי לא ניתן לחוקק תיקון משמעותי זה במסגרת האכסניה של חוק ההסדרים.

הפרקליטות ביקשה להרחיב הרכב השופטים

בשבוע שעבר, ביקשה פרקליטות המדינה מבג"צ להרחיב את ההרכב שידון בשאלת חוקתיות הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה, לאור צו הביניים שניתן בעתירה. הנימוק לבקשה להרחבת ההרכב: הדיון בסוגיה מעורר שאלות כבדות משקל הנוגעות לסוגיית הפרדת הרשויות במדינה ובפרט - תיחום גבולות סמכויותיהן של הרשות המחוקקת והרשות השופטת.

הנשיא אהרן ברק, בפניו הונחה הבקשה, קבע כי יכריע בבקשה לאחר שהמדינה תגיש את תשובתה לצו הביניים.

בבקשתה טוענת הפרקליטות, כי הרחבת ההרכב שידון בעתירה מתבקשת נוכח "כובד משקלן של הסוגיות המונחות לפתחו של בית המשפט. העניין הנידון מעורר שאלה חוקתית חדשנית מורכבת ובעלת חשיבות ציבורית ומשפטית ונוגע במעמדה של זכות חברתית (הזכות לקיום אנושי בכבוד; נ.ש.) שאינה מעוגנת בחוק היסוד [כבוד האדם וחירותו] בכלל, ובהיבט של היקף פרישתה של הזכות לכבוד, במובן של מידת הקונקרטיזציה האפשרית והמתחייבת לקביעת הסטנדרט לזכות זו בפרט".

כמו כן נטען בבקשה, כי עניין זה "נוגע במישרין במרקם היחסים שבין רשויות השלטון השונות ובפרט במרקם העדין שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת ובסמכותה של הרשות המחוקקת, על-פי הצעת הרשות המבצעת, להחליט על אופן קביעת סדרי העדיפויות החברתיים-כלכליים במדינה".

עו"ד בניש: המדינה עצמה הכירה בכך שחוק יסוד
כבוד האדם כולל את הזכות לקיום בכבוד

עו"ד אבישי בניש, מנהל מוקד זכויות מובטלים בעמותת "מחוייבות", אומר כי "חשוב להבהיר, שהמדינה היא שהכירה בכך שחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, כולל את הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד. כלומר, אין כלל מחלוקת בין המדינה לבינינו, העותרים, על קיומה של הזכות לקיום בכבוד ולכן בית המשפט לא היה צריך כלל להידרש לשאלה זו".

בתשובה לשאלה, 'האם בית המשפט חוצה קו אדום ומפר את עיקרון הפרדת הרשויות?', אומר עו"ד בניש, כי "הפרדת הרשויות במשטר דמוקרטי משמעה גם איזונים ובלמים ופיקוח על המחוקק, כך שחברי הכנסת לא יוכלו להתנער מאחריותם ולקבל החלטות באופן רשלני, בייחוד כשמדובר בהחלטות הפוגעות בזכויות יסוד".

לדבריו, "דווקא שיטת חוק ההסדרים היא המפרה את עקרון הפרדת הרשויות, בכך שהיא מאפשרת ריכוז של עוצמה אדירה בידי הממשלה והאוצר. לחץ הזמן ומכבש הלחצים להעברת התקציב מונע כל פיקוח אמיתי של המחוקק על הממשלה".

"לכן", מוסיף עו"ד בניש, "במקרה זה בית המשפט פעל במובהק בתחום הנתון לסמכותו - הצבת גבולות לכוחו של השלטון. קבלת החלטה כה משמעותית לחייהם של אלפי משפחות שהן החלשות ביותר בחברה הישראלית, ללא תשתית עובדתית חיונית ומבלי לקחת בחשבון כיצד הדבר ישפיע עליהן, הוא גבול ברור שהמדינה אינה יכולה לחצות ובית המשפט הוציא בצדק כרטיס צהוב למדינה".

לדבריו, בית המשפט אינו נדרש לקבוע עבור הממשלה או הכנסת את מדיניות חלוקת התקציב, וכל שבית המשפט נדרש הוא, להציב בפני הרשויות - המחוקקת והמבצעת, אילו החלטות נוגדות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המדינה: לא קבענו מהו המינימום מתחתיו אין לרדת

בדיון הקודם בבג"צ, הודתה המדינה כי למרות שהיא מכירה בזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד, היא לא קבעה לעצמה מהו המינימום שמתחתיו אין לרדת. העותרים השיבו, כי בכך שהמדינה מסרבת להגדיר מהו לשיטתה המינימום לקיום בכבוד, היא מרוקנת מתוכן את הזכות והופכת אותה לזכות ערטילאית חסרת כל ממש.

לבקשת בית המשפט, הגישו העותרים חוות דעת מקצועיות, המוכיחות לטענתם שניתן לקבוע סף לקיום בכבוד בשיטות שונות וכי קביעת מדדים מסוג זה מקובלת בעולם. השופטים דליה דורנר, אסתר חיות וסלים ג'ובראן, לא רוו נחת מתשובת המדינה, ואמרו כי בסירובה להגדיר את המינימום, המדינה מונעת כל אפשרות לביקורת שיפוטית על החוק.

בג"צ 366/03, 888/03 עמותת מחוייבות לשלום וצדק חברתי ואח' נ' שר האוצר ואח'

צילום: תנא דמסייע, לפיד

צילום: טירוף מערכות מוחלט, סער

צילום: תקף את הכנסת, ברק