אי-שוויון ב-OECD: ישראל "מובילה"

מחקר חדש של הכלכלן ד"ר אביחי שניר בוחן את השינויים והפערים בצריכה בישראל בשנים 2014-2003. מחקרו של שניר, מהמכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן, נערך לקראת כנס שדרות לחברה במכללה האקדמית ספיר ובסינמטק שדרות.

בעוד שהכנסה יכולה להשתנות באופן תדיר ומושפעת לעיתים משינויים זמניים (מיתון, פריחה כלכלית, פיטורין וכו'), צריכה נוטה להיות יציבה יחסית (מושפעת מהרגלים קבועים, מתבססת על חסכונות וכו') ומייצגת טוב יותר את היכולות הכלכליות לאורך החיים. על כן, איכות חיים נמדדת ברמת הצריכה ולא ברמת ההכנסה, ובחינת אי-השוויון בצריכה היא כלי חשוב למדידת שינויים ביכולות כלכליות של משקי הבית במדינה ויש לו חשיבות פוליטית מכיוון שמדובר בביטוי הפומבי לאי-שוויון ביכולת הכלכלית. מעבר לכך, הבדלים בצריכה הם תוצר גם של תרבות בנוסף להיותם תוצאה של פער בהכנסות. אנשים לא רואים את ההבדלים בהכנסות בינם לבין אחרים, אבל הם כן רואים את ההבדלים במוצרים ובשירותים שעומדים לרשות אנשים עם רמת הכנסה שונה. כאשר גידול באי-שוויון בצריכה מצביע לא רק על גידול באי-שוויון בהכנסות, אלא גם על מגמה מתמשכת וכך שהסיכוי שההכנסות של אנשים ישתנו הוא קטן.

הממצאים האחרונים מראים כי למרות שיש עלייה ברמת החיים ובבעלות של צרכנים בעלי הכנסות נמוכות על מצרכים בני-קיימא, הפערים באי-השוויון בצריכה גדלים בקצב מהיר יחסית. רבים מהממצאים אף מספקים עוד אינדיקציה להשפעתה של המחאה החברתית ב-2011.

אלה עיקרי הממצאים סביב התפתחות אי-השוויון בצריכה בישראל:

* ישראל הופכת להיות בין המדינות המובילות ב-OECD באי השוויון בצריכה, מעבר להיותה מהמדינות המובילות באי השוויון בהכנסות. תרחיש המדמה את הגידול באי השוויון שהיה בארה"ב במהלך 25 השנה האחרונות;

*ישנה עלייה מהירה יחסית באי השוויון בצריכה - בעוד הפער בהכנסות גדל בין 7% ל-10% הפער בצריכה גדל בכ-15%;

* גידול באחוז משקי הבית שאינם יכולים לרכוש את "סל המוצרים" הממוצע, בין היתר כתוצאה מעליית מחירים שהיא תוצר של רכישה מוגברת של העשירונים העליונים, דבר שיכול גם להסביר חלק מהלחץ שהוביל למחאה החברתית. עם זאת, ניתן לראות כי מאז המחאה החברתית ישנו שיפור מסוים, בין היתר כתוצאה מירידת מחירים של מוצרי בסיס בעקבות המחאה;

* עד 2011 ישנו גידול באי-השוויון גם סביב הכנסות ברמה של מעמד הביניים, בין מעמד ביניים גבוה למעמד ביניים נמוך, אולם החל ב-2011 אותו פער בתוך מעמד הביניים מתחיל לקטון;

* אחוז הגרים בדירה בבעלותם נותר יציב למדי לאורך כל התקופה אך ישנה עליה בצפיפות הדיור בקרב אוכלוסייה חלשה - הנתונים מצביעים על שיעור בעלות הדירות של בין 82% ל-85% בעשירון העליון וכ-40% בעשירון התחתון. כאשר קיימת מגמה של עלייה בצפיפות הדיור בקרב משקי בית בעלי הכנסה נמוכה, ומנגד, מגמה הפוכה של ירידה בצפיפות הדיור בקרב משקי בית בעשירון העליון;

* קיים פער משמעותי בין שווי הדירות שבבעלות משקי בית בעשירון העליון ואלה בבעלות העשירון התחתון - פער שמושפע מעליית המחירים ב-2008 ונובע מכך שיש הרבה יותר משקי בית בעלי הכנסות גבוהות שיש בבעלותם דירה מאשר משקי בית בעלי הכנסות נמוכות, וכן כי שווי הנכסים של משקי בית בעשירון העליון עלה באופן מהיר יותר משווי הנכסים של משקי בית בעשירון התחתון. כאשר ככל שהמגמה של עליית מחירי הדירות תמשיך, כך הפער בין שווי הנכסים של משקי בית בעשירון העליון והתחתון ימשיך לגדול, והדבר יגרור להמשך הגידול בפערים בצריכה.

* הפער הריאלי בין שווי הדירות של משקי בית בעשירון התחתון והעליון של ההכנסות עלה מפי 4 ב-2008 לפי 5 ב-2014. ככל שהמגמה של עליית מחירי הדירות תמשיך, כך הפער בין שווי הנכסים של משקי בית בעשירון העליון והתחתון ימשיך לגדול.

* מנגד, ישנו קיטון משמעותי בפערים בבעלות על מוצרים בני קיימא בין משקי בית בעשירון התחתון והעליון של ההכנסות - מה שמצביע על עלייה באיכות חייהם של משקי הבית בעשירון התחתון וכן שיפור במצבם, אך אינו מעיד בהכרח על צמצום פערים מבחינת האיכות של אותם מוצרים בין משקי בית בעלי הכנסה גבוהה למשקי בית בעלי הכנסה נמוכה.

* צמצום הפער בולט במיוחד עבור מחשבים (הפער הצטמצם מכפי 2.4 בשיעורי הבעלות לכמעט שוויון), נגני DVD (הפער הצטמצם מפי חמש לכמעט שוויון), אינטרנט ביתי (הפער הצטמצם מפי שמונה לפי שתיים) ובבעלות על שני טלפונים ניידים לפחות (הפער הצטמצם מפי 2.4 לפי 1.4).

* בין 2011 ל-2014 חלה ירידה מסוימת באי-השוויון בצריכה ובהכנסות, אולם רוב הירידה באי-שוויון זאת נובעת מירידה באי-שוויון בתוך מעמד הביניים ופחות מקיטון בפער בין העשירונים העליונים והתחתונים.

המחקר מתבסס על בחינת המדדים הללו: מדד 90-10 הבוחן את הפער בין משקי הבית בעלי ההכנסות הגבוהות ובעלי ההכנסות הנמוכות ביותר, מדד ג'יני הבוחן את הפיזור של משקי בית שהכנסתם היא סביב ההכנסה החציונית, והמדד לאחוז האוכלוסייה שאינו יכול לרכוש את סל המצרכים המשמש לחישוב מדד המחירים לצרכן. הנתונים מבוססים על סקרי הכנסות והוצאות של הלמ"ס, שהם הנתונים המקיפים והאמינים ביותר על צריכה בישראל.

כאשר לדברי ד"ר שניר, כדי "להחליק" צריכה בין תקופות יש צורך בשוק הון משוכלל שמאפשר לאנשים לקחת הלוואות וכו', ולכן ככל ששוק ההון משוכלל יותר כך האי-שוויון בצריכה אמור להיות קטן יותר. מסיבה זו מדד לשינויים באי-שוויון בצריכה הוא גם מדד עקיף ליעילות שבה המערכת הפיננסית מאפשרת להעביר הכנסות בין אנשים ובין תקופות בכדי למתן את ההשפעות של שינויים זמניים בהכנסה.