עדות חדשה למסחר בתקופה הפטאמית

כלי מתכת, שהקדומים בהם בני 3,500 שנה, הושבו לאחרונה לידי רשות העתיקות מידי בני משפחה אשר ירשו אותם מאב המשפחה. בני משפחת מצליח מגבעתיים יצרו קשר עם נציג הרשות והזמינו אותו לביתם, כדי שיבדוק פריטי מתכת רבים שהיו ברשות אבי המשפחה מרסל מצליח. בני המשפחה הסבירו שאביהם, אשר היה עובד תחנת הכוח בחדרה מזמן הקמתה, שלה מן הים בתקופת עבודתו פריטים רבים, ולדעת בני המשפחה מדובר בפריטים עתיקים. נציגי רשות העתיקות הופתעו לנוכח הממצאים: מדובר בכלי מתכת, רובם מעוטרים, שככל הנראה נפלו מספינה של סוחר מתכות בתקופה האיסלאמית הקדומה.

איילה לסטר, אוצרת ברשות העתיקות: "הממצאים כוללים סיכת רכיסה וראש סכין מתקופת הברונזה התיכונה (לפני למעלה מ-3,500 שנה). שאר הפריטים - בהם שני מכתשים ושני עליים, שברים של פמוטים ועוד, מתוארכים לתקופה הפאטמית (המאה ה-11 לספירה). ככל הנראה, הפריטים יוצרו בסוריה, והובאו לארץ. הממצאים מהווים עדות למסחר במתכת במהלך תקופה זו".

בין הממצאים הרבים נמצא גם רימון יד שהיה נפוץ בארץ ישראל בתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית.

משפחת מצליח תקבל בימים הקרובים תעודת הערכה מרשות העתיקות ותוזמן לסיור במעבדות הטיפול בממצאים של הרשות.

שרת התרבות והספורט, ח"כ מירי רגב, ברכה את המשפחה על החזרת הממצאים וקוראת לישראלים לגלות אזרחות טובה ולהחזיר אוצרות ועתיקות בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי.

"תקופת האבן" היהודית?

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בגליל בתחילת אוגוסט תחת ניהולו של ד"ר יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל, נחשפה מערה בת 2,000 שנה ששימשה כמחצבה ובית מלאכה לייצור כלי אבן. המערה היא חלל תת-קרקעי גדול-ממדים, החצוב לתוך גבעה קִרטונית באתר הנקרא "עינות אמיתי" שלמרגלות נצרת עילית. במערה התגלו מספר רב של כלי אבן בשלבים שונים של ייצור, ואלו המלמדים על תעשיה ענפה באזור.

בעת העתיקה רוב רובם של כלי השולחן, הבישול והאחסון נעשו מחרס. אולם במאה הראשונה לספירה, יהודים בכל רחבי ארץ-ישראל השתמשו בצורה נרחבת מאוד בכלים העשויים מאבן-קִרטון רכה. ההסבר לתופעה מסקרנת זו נעוצה, ככל הנראה, בענייני דת. על-פי ההלכה היהודית, כלי העשוי מאבן אינו נטמא לעולם, ומתוך כך יהודים רבים התחילו לייצר ולהשתמש בכלי שולחן ואגירה העשויים מאבן לשימושם היומיומי.

"כלי אבן שיחקו תפקיד מרכזי בחיים הדתיים היומיומיים של יהודי התקופה" מסביר אדלר, ארכיאולוג המתמחה בהלכה היהודית העתיקה. "אפשר להגדיר זאת כסוג של 'תקופת האבן' היהודית". התופעה מוזכרת פעמים רבות בספרות התלמודית, שנערכה בגליל בתקופה הרומית. גם הברית החדשה מתייחסת לתופעה בסיפור "החתונה בכנה", שם מסופר על נס הפיכת המים ליין שבו המים היו בתוך: "שישה כדים מאבן בהתאם לחוקי הטהרה של היהודים" (יוחנן ב, ו).

האם זה מקרה שהמערה הנחפרת עכשיו נמצאת רק שני קילומטרים מדרום לכפר כנא, המקום המזוהה על-ידי רבים עם "כפר כנה" מהמסורת הנוצרית? אדלר מקבל את האפשרות שקיימת זיקה בין הסיפור הנוצרי לבין המערה: "ברור שמחבר הבשורה היה מודע היטב לנוהג היהודי להשתמש בכלי אבן לצרכים דתיים", הוא אמר. "ייתכן מאוד – ואולי אף סביר – שכלים גדולים מאבן מהסוג המתואר כאן ייוצרו באזור הגליל במערה דומה לזו שאנחנו חופרים עכשיו".

ד"ר דניס מיצי, מאוניברסיטת מלטה, המצטרף לאדלר בניהול החפירה, מוסר שעד כה נמצאו במערה רק שרידים של קערות וספלים: "לא נמצאו עד כה שברים מקנקנים גדולים" הוא מדגיש.

בעוד שבעבר נמצאו שרידים של כלי אבן מהתקופה הרומית הקדומה באתרים רבים בכל רחבי הארץ, ואף בתי מלאכה לייצור כלים אלו ידועים בשני אתרים באזור ירושלים, זו הפעם הראשונה שנערכות חפירות ארכיאולוגיות נרחבות במרכז ייצור גלילי.