הילד השחור מביט מהצד

מאז אולימפיאדת מונטריאול ב-1976, שהותירה את העיר עם חובות ששילמה במשך שלושה עשורים, עולה מדי ארבע שנים השאלה: זה כדאי? אחד הטיעונים המרכזיים של משיבי ה"כן" הוא, שמשחקים אולימפיים נותנים זריקת מרץ לעיר המארחת - בתשתיות, בהכנסות, במקומות עבודה ובחשיפה לעולם.

ספרו את זה לתושבי ה"פאבלות" הידועות לשמצה של ריו: שכונות עוני הנשלטות בידי מי שסוכנות AP מגדירה במילים "ברוני סמים ופושעי בעלי בייבי-פייס היורים על-מנת להרוג". כתב הסוכנות יצא לאחת מהן, סידייד דה-דואס, השוכנת במרחק של קילומטרים בודדים מהפארק האולימפי, ואשר בה גדל רפאלה סילבה - שהביא לברזיל (בג'ודו) את מדליית הזהב הביתית הראשונה.

השכונה, בה מתגוררים 50,000 בני אדם, נותרה מאחור. בעוד שכונות עוני אחרות אכן נהנות מכמה מיתרונות-הלוואי של האולימפיאדה, בסידייד דה-דואס הדבר ה"אולימפי" היחיד הוא פס צבע על הכביש, המסמן מסלול של אחת מתחרויות האופניים. סרחיו ליל היטיב לבטא את המצב בשכונה, באומרו שהוא כמו שיר היפ-הופ ידוע: "תסתכל על הילד השחור המביט על הכל מן הצד".

לפני שנים אחדות התמונה דווקא נראתה מבטיחה. סידייד דה-דואס הייתה אחת ה"פאבלות" הראשונות בה יישמה המשטרה את תוכניתה להתפרס בשטח כדי לסלק את הפושעים שהשתלטו עליה. השלטונות היו כה גאים בשכונה, עד שבשנת 2011 הביאו אליה את ברק אובמה. אך באופן אבסורדי, האולימפיאדה הרעה את המצב: על-מנת להגביר את הביטחון, נפרסו כוחות המשטרה ברבות מבין מאות ה"פאבלות" - כך שבכל אחת מהן הנוכחות דלילה מאוד.

התוצאה הישירה היא כמובן השתלטות חוזרת של העולם התחתון על רחובות השכונה. תושבים מספרים על חילופי ירי כמעט יום-יומיים בין שוטרים לבין סוחרי סמים, לעיתים לצידם של ילדים ההולכים לבית הספר. "רמת הפשיעה ירדה במשך כמה שנים, ובמשך חודשים לא היו תקריות. כעת יש יריות מדי שבוע", אומר אחד התושבים. ויש ילדים שאינם קורבנות אלא פושעים-בהתהוות: תפקידם הוא להזהיר את סוחרי הסמים מפני השוטרים המתקרבים, משימת הכניסה שלהם לארגוני הפשיעה.

בדצמבר שעבר, לקראת האולימפיאדה, תרמה ממשלת ברזיל לשכונה קצת ציוד איגרוף, המשמש את ליאו סאגאט בחדר הכושר שהוא מנהל בהתנדבות. בצמוד לחדר הכושר פועלת, ממש בגלוי, תחנה לממכר קוקאין וסמים אחרים. תושבי השכונה עודם מחכים למימוש ההבטחות שקיבלו לקראת המשחקים: השקעות בספורט ובביטחון, הכשרה כמדריכי תיירים. כאשר האולימפיאדה בעיצומה, כבר ברור שההבטחות הללו לעולם לא יתממשו.