אלי ויזל הלך לעולמו

חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, הלך לעולמו (שבת, 2.7.16) והוא בן 88. ויזל היה ניצול השואה המפורסם ביותר בעולם.

ויזל נולד בשנת 1928 למשפחה חרדית-חסידית בעיר סיגט שבהונגריה, (טרנסילבניה), ואף שבבגרותו לא שמר מצוות בצורה אדוקה - קיים אורח חיים מסורתי. הוא היה מתפלל קבוע בבית הכנסת הנודע "עטרת צבי" שבשדרה החמישית בניו-יורק.

ויזל גורש עם משפחתו לאושוויץ בשנת 1944, ושוחרר במחנה בוכנוולד. הוא למד בסורבון שבפריז ושימש ככתב חוץ בעיתון ידיעות אחרונות. ספרו הנודע הראשון, "והעולם שתק", יצא לאור בשנת 1956: התנסותו של אסיר במחנה ריכוז, בסגנון ייחודי; הספר תורגם ל-18 שפות. מאז כתב ויזל עוד למעלה מ-45 ספרים, כמחציתם במישרין על השואה. הוא גם פרסם עשרות מאמרים והקדמות לספרים מובילים בתחום השואה.

על כתיבתו נאמר באנציקלופדיה של השואה (בערך שכתב אלי פפרקורן): "ספריו וכתיבתו העוסקת בקיום חושפים את שבריריותו של הקיום האנושי, וזכרונותיו המיוסרים השזורים בגוף הסיפור, על כל המסות והמוראות שהיו מנת גורלו, נותנים ביטוי לאבידה הקולקטיבית של דור שלם ששריפה גדולה השמידה חלק גדול ממנו. ויזל עד לסבלותיהם של אחרים, אך הוא הדגיש בלי הרף את ייחודו של סבל היהודים בניסוח ראוי לציון: 'לא כל הקורבנות היו יהודים, אך כל היהודים היו קורבנות'".

בשנת 1986 זכה ויזל בפרס נובל לשלום, על פעילותו ההומניטרית. יו"ר ועדת הפרס תימצת במילים אלו את המסר שלו: "אל תשכחו, אל תשקעו באדישות עיוורת, היו מעורבים באמת ובצדק, בכבוד האדם, בחרות ובכפרה". ויזל היה בשנים 1986-1980 יו"ר מועצת מוזאון השואה בוושינגטון, ובתפקידו זה קבע ימי זיכרון לאומיים לשואה בארה"ב, ותרם רבות להנהגת לימודי השואה ברחבי המדינה.

פעילותו של ויזל מילאה תפקיד מרכזי בהנצחת השואה בארה"ב, ודבריו בנושאים הומניטריים נשמעו תמיד בכבוד וזכו להדים רבים. הוא זכה לעיטורים הגבוהים ביותר שמעניקה ארה"ב: מדליית החרות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס. לוויזל היה קשר הדוק לישראל, ובשנת 2013 קיבל את עיטור נשיא המדינה.

"פרידה מגיבור יהודי ונפיל של האנושות"

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ספד לויזל ואמר כי מדינת ישראל והעם היהודי מבכים מרה את פטירתו. "אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם", אמר נתניהו. עוד הוסיף כי יצירתו הענפה של ויזל אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ. "ירושלים - בירת הנצח של ישראל - סמלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות. אני מודה על הזכות שנתנה לי להכיר את אלי וללמוד ממנו כה רבות. בשם כל אזרחי ישראל, שרה ואני שולחים תנחומים לרעייתו מריון ולמשפחת ויזל. יהיה זכרו ברוך לעד", אמר.

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמר כי הלילה אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי ומנפיל אמיתי של האנושות כולה. "אלי ויזל זכרו לברכה, גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל - ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו. מגדולי בניה של האומה היהודית, שנגע בליבות רבים כל כך ועזר לנו לשוב ולהאמין, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים ובלב העם", אמר ריבלין.

ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, אמר כי זכה בנעוריו להכיר את ויזל וכי ספריו השפיעו עליו עמוקות. "ספרים אלה הינם טקסטים חשובים ומרתקים ומן הראוי שיילמדו בכל בית ספר בארץ ובעולם. זכרו המבורך יכון לעד כאחד מגדולי העם היהודי לדורותיו. תנחומי לרעייתו מריון ולמשפחתו", אמר.