הרכב מורחב של 7 שופטי בג"צ, בראשות הנשיא אהרן ברק, קבע היום בפסק דין תקדימי - אם כי צפוי - כי מדיניותה של המדינה, לפיה היא אינה מוכנה לצרף לשורותיה שוטרים, סוהרים וחוקרים במכס אם המועמדים הם מעבר לגיל 35 או 40 (לפי העניין).
בראש הרכב השופטים ישב הנשיא אהרן ברק, ובמותב ישבו עמו המשנה לנשיא, תאודור אור, והשופטים אליהו מצא, מישאל חשין, דליה דורנר, דורית ביניש ואדמונד לוי.
ההחלטה ניתנה בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד השר לביטחון פנים, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ואגף המכס ומע"מ בטענה, כי רשויות ציבוריות אלה נוקטות באפליה בקבלה לעבודה, באשר מדיניות זו מפלה מועמדים פוטנציאליים מחמת גילם, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ולחוק שירות התעסוקה.
ארכה בת 8 חודשים עד שההחלטה תיכנס לתוקפה
השופטים נתנו לרשויות ארכה בת 8 חודשים, עד שההחלטה תיכנס לתוקף, כדי להיערך לבדיקות אינדיבידואליות של מועמדים. כן פסק בג"צ 20,000 ש"ח הוצאות משפט לטובת האגודה לזכויות האזרח.
בעתירה הובאו דוגמאות למודעות דרושים, שפרסמו רשויות ציבוריות ואשר כוללות אפליה ברורה מטעמי גיל. כך למשל, פרסם שירות בתי הסוהר מודעות למשרות שונות, ובהן משרת סניגור/ית, אשר המועמדים להן נדרשו להיות עד גיל 35. דוגמא נוספת היא מודעה, שפרסמה המשטרה, ובה נכתב כי המשטרה מחפשת מועמדים למשרת תובע/ת, וכי ישקלו רק מועמדים שגילם עד 35. גם למשרות של חוקרים במכס נתבקשו המועמדים להיות לכל היותר בגיל 35.
האגודה לזכויות האזרח פנתה לכל אחת מרשויות אלה בעקבות האפליה שהן נוקטות, כפי שעלה מהמודעות שפורסמו בעתונות, וזאת בטרם הגשת העתירה.
עורכי הדין גילה שטופלר ודן יקיר מהאגודה, טענו בעתירה כי האפליה מופנית נגד אנשים מבוגרים ופוגעת בכבודם, בערכם ובמעמדם החברתי. אפליה זו מצמצמת גם את יכולתם להתפרנס בכבוד ומגבילה את אפשרותם לתרום לחברה בה הם חיים.
בעיית האפליה מחמת גיל - רחבת היקף בישראל
בעתירה נטען, כי בעיית האפליה בשל גיל בישראל הינה בעיה חמורה בעלת היקף רחב. בבדיקה אקראית שערכה בעבר עו"ד שטופלר בעיתוני סוף השבוע, נמצאו כ-140 מודעות "דרושים" לתפקידים שונים ובהן מגבלת גיל. עד כדי כך חמורה התופעה, שאפילו שירות התעסוקה מציב מגבלות גיל בהפניית עובדים לתעסוקה, בנימוק שזו דרישת המעבידים. שר העבודה והרווחה עצמו הודה בכנסת, כי תופעת האפליה בשל הגיל הינה תופעה רחבת היקף, שאין משרד העבודה מצליח להתמודד עימה.
המדינה טענה מנגד, כי גילו של אדם משליך לרעה על יכולתו התיפקודית הפיסית והנפשית, ובכך הוא משליך על יכולתם של מועמדים מבוגרים למלא את תפקידם כיאות, ולכן האפליה רלוונטית.
לא בוססה הקביעה שלמבוגרים יש כוח פיסי נחות
שופטי בג"צ קיבלו את טענת האגודה לזכויות האזרח, לפיה הרשויות לא ביססו את טענותיהן, כי לעובדים מבוגרים אין כושר פיסי מספיק למלא את התפקידים המוצעים, על-בסיס עובדתי כלשהו, וכי אין די בטענה הכללית הגורפת כי לעובדים צעירים כושר פיסי גבוה יותר.
השופטים קבעו, כי אין הצדקה לקביעה קטגורית וגורפת של גיל כה נמוך. "טיעונים אלה של המשטרה מצדיקים התחשבות בכושרו הפיסי של המועמד, שעה שנשקלת מועמדותו. עם זאת, אין בהם כדי להצדיק קביעת גיל מקסימום, בלא כל בחינה אינדיבידואלית. יש להבחין בין גיל לבין הזדקנות, המייצגת תהליך המלווה בירידה ביכולות מסויימות".
"גם אם ברור שקיים קשר כללי בין הגיל לבין היכולות הפיסיות, ישנם בוודאי מועמדים מעל גיל שלושים וחמש העולים ביכולתם מבחינה גופנית, ומבחינת יכולתם להתמודד עם הלחץ הכרוך בתפקיד השיטור מאנשים צעירים יותר. גם המחקר עליו מצביעה המשטרה קובע קשר כללי הקיים בין הגיל לבין ההזדקנות. אך הוא לא נותן מענה לשאלה מדוע לא תבחן המשטרה את כושרם הגופני והנפשי של מועמדיה על-בסיס אינדיבידואלי".
בנוסף לכך הובהר, כי רבים מהתפקידים, שאליהם התייחסו המודעות, כלל לא מצריכים כושר גופני גבוה. שופטי בג"צ קיבלו טענה זו וקבעו, כי גם במקרים, שבהם כושרו הגופני של אדם מהווה קריטריון להעסקתו, יש לבחון כל מועמד לגופו, ולא לפסול קבוצות רחבות של מועמדם רק מחמת גילם. הנשיא ברק כתב בפסק הדין, בין היתר, כי "הדרישה באשר לגיל מקסימום אינה מתחייבת מאופיו או ממהותו של תפקיד השוטר; היא אינה סבירה ואינה מידתית. תחת גיליוטינה של גיל מקסימום, יש לקבוע הסדר אינדיבידואלי, הרגיש לצרכיו של הפרט ולדרישותיה של המשטרה".
עו"ד דן יקיר מהאגודה, ציין בתגובה כי פסיקתו התקדימית של בג"צ היום, מהווה נדבך חשוב נוסף בהגנה של בית המשפט העליון על זכויות חברתיות. הוא הוסיף, כי פסק דין זה חשוב במיוחד בתקופה הנוכחית, בה עובדים מבוגרים רבים, שפוטרו מעבודתם, מתקשים להשתלב מחדש בשוק העבודה.
פרשנות: החלטה צפויה, לאור לשון החוק ודנג"צ רקנט
יצויין, כי מדובר בפסיקה צפויה למדי, מאחר שהיא נסמכת על החלטת בג"צ בדיון הנוסף בפרשת רקנט (4191/97), שם עתרו דיילים בחברת התעופה אל-על, שטענו כי מדיניות החברה לקבוע גיל פרישה אחיד לעובדים הינה מפלה, באשר היא אינה מתייחסת לכל אינדיבידואל.
הנשיא ברק, שכתב את ההחלטה העיקרית בדיון הנוסף, קבע כי מדיניות כזו נוגדת את תקנת הציבור, אולם הוא נמנע מלקבוע האם עצם קביעת גיל פרישה אחיד הינה פסולה. הנשיא ברק התייחס לאפליה מחמת גיל באותה חומרה כמו אל אפליה מחמת גזע, דת או מין. ברק קבע עוד, כי רק אם כל האנשים בקבוצה מסויימת, אינם עומדים בקריטריון הנדרש, הדרישה לא תיחשב כמפלה. אולם, מספיק כי פרט אחד בקבוצה יקיים את הדרישה, כדי לחייב קיום בדיקה אינדיבידואלית ולפסול קביעה קטגורית.
לאור קביעתו המפורשת של סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפיה "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם... בכל אחד מאלה: קבלה לעבודה...", הרי שברור כי לא היתה בפני השופטים אפשרות אחרת לפרש את החוק. מדובר באפליה ברורה על-בסיס גיל, והיה ברור על פניו, כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה למידתיות ולהצדק העומד מאחורי האפליה.
בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה