העליון פסק לפי חוק עות'מאני

בית המשפט העליון פסק במחלוקת על קרקע ברמת הגולן בהתאם לחוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858 - שעודנו חל במקרים מסוימים.

השופטת דפנה ברק-ארז נזקקה (16.6.16) לסעיף 78 באותו חוק, הקובע: "אדמת מירי, או מוקופה, שעיבד והחזיק בה אדם במשך
עשר שנים באין מפריע, תיחשב זכות-החזקה שלו כמוכחת, בין אם היה ובין אם לא היה בידו מסמך בר תוקף ואין רואים אדמה זו כנטושה, אלא נותנים לו בחינם שטר טאבו חדש. אך אם הכיר המחזיק והודה בעצמו שתפש אדמה נטושה בלי זכות, אין מתחשבים
בתקופת הזמן שעברה ומציעים לו לקבל את הקרקע בשווי הטאבו ואם סירב, תימסר פומבית לדורש".

החוק הישראלי קובע, כי יש צורך בהחזקה ובעיבוד חקלאי של 15 שנה כדי לקנות זכויות בקרקע. ברק-ארז מצאה, כי תנאי זה מתקיים באדמות שמעבד עבדאלוילי תופיק חוסין בצפון רמת הגולן, ואשר נתפסו בחלקן בידי צה"ל. בכך קיבלה ברק-ארז את ערעורו של חוסין והורתה להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי בנצרת, כדי להשלים את הדיון בשאלות הנובעות מקביעה זו לגבי זכאותו האפשרית של חוסין לפיצוי.

ברק-ארז מסיימת את פסק דינה במילים הבאות: "פסק דין זה ניתן בשנת 2016. בקרוב [בשנה הבאה] ימלאו 100 שנה לתום השלטון העותמני בארץ ישראל. לא ניתן לסיים את הדיון במקרה זה מבלי לחזור לשאלתו של פרופ' יהושע ויסמן במאמרו [משנת 1982]: "עד אנה ישלטו בנו דיני הקרקעות העותמניים?".

השופטות אסתר חיות וענת ברון הסכימו עם ברק-ארז. את חוסין ייצג עו"ד סאלח עבדאללה, ואת המדינה - עו"ד משה גולן.