מתווכים עשקו אישה מבוגרת

המתווכים עמוס שריג ומרים איינהורן עשקו ביודעין אישה מבוגרת, ניצלו את חולשתה הפיזית ומצוקתה הכלכלית, ונכנסו לשותפות בחנות שבבעלותה תוך תשלום של נזיד עדשים. כך קובעת (8.5.16) שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גאולה לוין.

רחל קורץ ובעלה מיכאל קורץ מפעילים מאז 1977 חנות בתחנה המרכזית בבאר שבע. בשנת 2010 נכנס מאיר ממן לשותפות עם בני הזוג בחלקים שווים, אך כעבור זמן קצר החליטה רחל להוציאו ממנה, לאחר שחששה שהוא מרמה אותה ואף משתמש בחנות לממכר סמים. ממן דרש 400,000 שקל תמורת חלקו, ובמארס 2012 הושגה בבית המשפט הסכמה לפיה קורץ ישלמו לו 100,000 שקל תוך שלושה ימים.

קורץ כבר הכירו אז את שריג ואיינהורן, כאשר תכננו למכור את ביתם כדי לרכוש את חלקו של ממן בחנות. המתווכים גם קישרו בין קורץ לבין עו"ד דניאל פרץ, שייצג אותה על חשבונם בהליכים מול ממן. בשלושת הימים שהוקצבו לקורץ לשלם לממן, נחתם הסכם לפיו שריג ואיינהורן ייכנסו לשותפות בחנות (שליש לכל אחד) למשך שמונה שנים, עם אופציה להכפלת התקופה, תמורת 100,000 שקל - הסכום שהיה דרוש לקורץ כדי לשלם לממן.

שריג ואיינהורן משכו משכורות חודשיות של 5,400 שקל כל אחד מהחנות, בעוד קורץ קיבלה 1,700-1,500 שקל לשבוע מתוך הרווחים. החנות פונתה בשנת 2013 בידי חברת מפעלי תחנות, בעלי התחנה המרכזית, בשל אי-תשלום דמי השכירות. קורץ ביקשו מבית המשפט לבטל את ההסכם בטענה לעושק, ובאופן נדיר קיבלה לוין את הבקשה.

לוין קובעת, כי שריג ואיינהורן היו מודעים היטב למצוקה של בני הזוג קורץ, כאשר מיכאל סובל מבריאות לקויה ואינו עובד, ושניהם מנותקים מילדיהם ונכדיהם. הם גם ידעו היטב, שלבני הזוג אין מהיכן לשלם לממן, ודאי שלא תוך שלושה ימים. שריג ואיינהורן ניצלו את מצוקתם של קורץ, פוסקת לוין, תוך שהם מכתיבים לבני הזוג את תנאי הסכם השותפות. הם ידעו היטב שלקורץ אין ברירה אלא להכניס אותם כשותפים, ולמעשה לא היו לה כוח רצון ואפשרות בחירה.

לדברי לוין, "מתקבל הרושם שהנתבעים פעלו באופן מחושב "לסייע" לתובעים להוציא את ממן מהשותפות בחנות ולהיכנס תחתיו, בתנאים משופרים. רחל הייתה מצויה בעמדה חלשה ונחותה מבחינת כוח המיקוח שלרשותה. הנתבעים ניצלו את המצוקה של רחל, שהייתה נעוצה במכלול גורמים, והתקשרו עימה בהסכם שותפות בתנאים שמוכתבים חד-צדדית על ידם".

עוד אומרת לוין כי גם תנאי ההסכם מלמדים שמדובר בעושק. שריג ואיינהורן העידו, כי ציפו להרוויח מיליון שקל לשנה מהחנות, או לפחות 1.5 מיליון שקל לאורך התקופה - וכאמור שילמו רק 100,000 שקל תמורת שותפותם. זאת ועוד: ממן קיבל 100,000 שקל תמורת מחצית מהחנות למשך חמש שנים (תקופת החוזה עימו), ואילו שריג ואיינהורן רכשו שני שלישים ממנה למשך 16 שנים באותו סכום.

לוין ביטלה את חוזה השותפות, אך מאחר שבמקרה זה היה על קורץ להחזיר לשריג ואיינהורן את כספם, ומאידך על השניים להחזיר לה את חלקם ברווחי החנות - מדובר בסכומים המקזזים זה את זה. לוין דחתה את יתר חלקי תביעתם של קורץ נגד שריג ואיינהורן, בין השאר בטענה למעילה שלא הוכחה. במקביל, נדחתה התביעה בסך 900,000 שקל שהגישו שני המתווכים נגד קורץ, מאחר שביטול הסכם השותפות שמט את הקרקע מתחת לתביעה זו.

שריג ואיינהורן חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את קורץ ייצג עו"ד רן שפירא, ואת המתווכים - עוה"ד עוזי פרץ ויוחאי פרץ.