יראו ישרים וישמחו

עיתונות חוקרת היא מקצוע שוחק נפשית. המבט של העיתונאי החוקר ממוקד כל העת בדברים השליליים שמתרחשים בסביבתו הקרובה והרחוקה. הוא רואה, ובצדק, כמשימה ציבורית ראשונה במעלה בירור מעשיהם של אחרים - גם אם לעתים דורש אותו בירור חיטוט בקורות חייהם. זאת, כדי לסייע למגר שחיתויות וכדי לסייע לאנשים שנפגעים מבעלי כוח ושררה. כמו בעלי מקצוע אחרים, גם אנחנו מסגלים לעצמנו מבט מקצועי, גם שלא בשעות העבודה. כך יוצא שתשומת הלב המרכזית שלנו מופנית אל השלילה ואל הביקורת.

בעוד זמן קצר יסתיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונתחיל בחגיגות יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל. שעת הרצון הזאת היא הזמן להחלפת המבט, אפילו אם ליום אחד בלבד. לא מבט עקום אלא מבט לתוך העיניים, לא מבט ביקורתי אלא מבט אמפתי, לא מבט של בוז אלא מבט של שותפות גורל.

ימי הזיכרון - יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה - והימים שביניהם, שכבר היה מי שקרא להם 'בין הצפירות' - הניחו את המסד להבנת הפרופורציות של הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים איתן בכל השנה. ומעל הכל, העובדה שיום העצמאות היא החג היחיד בלוח השנה העברי שבו אנחנו לא חוגגים אתוס אלא את עצם החיים שלנו במדינה, על יתרונותיה וחסרונותיה, מאפשרת לנו להתעלות דווקא בו מעל מהמורות השגרה והמחלוקות הרבות שקיימות בינינו לבין עצמנו.

בכל השנה כולה אנחנו, ב-News1, לא נותנים הנחות לאיש. לא מעגלים פינות ומפרסמים את החשיפות שלנו גם כשהן אינן נוחות למי שנמתחת עליהם הביקורת וגם כאשר עמיתים מפנים לנו עורף. אך יש יום אחד בשנה שבו, לפחות מבחינתי, אין מקום לביקורתיות ואין מקום לציניות, אלא רק להכרת תודה ולשמחה שגואה בלב. הכרת תודה על כך שזכינו לחיות במדינה עצמאית, שהייתה רק לפני שניים-שלושה דורות בבחינת חלום כמעט בדיוני. ביום הזה נאמר תודה לכל הנושאים בתפקידים הציבוריים למען עם ישראל. בממשלה, בכנסת, במשרדי הממשלה השונים, בפרקליטות, בצבא, במשטרה, בשירותי הביטחון, בשדה החינוך ועוד.

לאחר שיחלוף יום העצמאות יחזרו כולם למחלוקותיהם ויחזרו גם העיתונאים החוקרים למרדף אחרי הצדק החברתי. אבל בינתיים - הכירו טובה ותנו תודה.

"כי השביע נפש שוקקה, ונפש רעבה מלא טוב... ויזרעו שדות, ויטעו כרמים, ויעשו פרי תבואה... יראו ישרים וישמחו וכל עוולה קפצה פיה" [תהלים קז].