קריאות סוריה לישראל, אם באופן ישיר או בסיוע של מצרים או טורקיה לחידוש היחסים, הניעו ישראלים שקרוביהם נפלו במלחמות ישראל-סוריה, לשגר מכתבים לנשיא סוריה, בשאר אסד.
יונה באומל, אביו של זכריה באומל, אחד מנעדרי קרב סולטן יעקוב, יחד עם החיילים צבי פלדמן ויהודה כץ, שמאז ליל העשרה ביוני 82' ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלם, שיגר היום מכתב לנשיא הסורי.
בפנייתו לאסד, מבקש באומל לצנן את דעתו וקורא לו לבצע צעד בונה אמון לקראת חידוש היחסים עם ישראל, כמו-כן לספק מידע אודות הנעדרים. במכתבו הוא מציין, "משך 22 שנה לא נמסר מידע מדויק אודות החיילים הנעדרים... אולם במהלך השנים המידע בנוגע אליהם טפטף כך נמסר שכולם או חלקם הוחזקו ללא תנאים בסוריה".
"זכריה הוא אזרח אמריקני", ממשיך באומל, "והממשל האמריקני, כולל נשיאים מהעבר ומזכירי ממשל שעסקו בנושא באופן אישי. אביך המנוח, חאפז אל-אסד, לא לקח אחריות בדבר, אולם בשנים האחרונות הוא הודה לדיפלומטים אמריקנים כי סוריה מחזיקה את זכריה, אך התנאים לא הבשילו כדי לקדם את העניין".
"במהלך השנים האחרונות עד הזמן הנוכחי קיבלתי עדכונים ודיווחים מסוריה שזכריה עודנו חי ומטופל היטב. המידע אושר על-ידי גורמים שונים, מה שהוביל להרגשתנו האופטימית. עדיין אין קונצנזוס בישראל לא בסיעות השמאל או הימין בעניין החיילים הנעדרים".
"...כיום, נעשים שינויים קיצוניים במזרח הרחוק. מה שלא היה בשל אתמול יכול לשנות את פני האזור היום. נציגים מישראל וארה"ב הבטיחו לסייע במקסימום האפשרי כדי להחזיר את הבנים. ב-1999 הקונגרס האמריקני העביר את הצעת החוק "זכריה באומל..." וקרא למדינות האזור לשתף פעולה בהחזרת החיילים. הצעת החוק הועברה ונתחמתה על-ידי הנשיא קלינטון".
"בסתיו של השנה שעברה קיבלתי אשרת כניסה לסוריה משך שלושה חודשים. לצערי, ההזמנה, שנועדה במקורה, להיפגש עם פקיד בממשל הסורי לא יצאה אל הפועל בזמן ולבסוף פג תוקפה של הויזה... אני מוכן לנסוע לכל מקום בעולם להיפגש עם כל אישיות כדי לקדם את הנושא... כעת יש רוח חדשה שנושבת באזור. עכשיו זה הרגע לצעד חדש, לצעדים אמיצים. אני קורא לך לנהוג בסובלנות והבנה של דת האיסלם לסייע לנו להחזיר את הבנים. הגיע הזמן ליחסים מחודשים... חיילים אלו ובני משפחותיהם ממתינים לשחר חדש", הוא כותב.
קודם לכן פורסם באתר Ynet כי נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי אלי כהן, שנלכד בינואר 1965 בדמשק והוצא להורג, כתבה מכתב לנשיא סוריה. כהן קוראת לנשיא להתיר להעלות ארצה את עצמותיו של בעלה, כצעד בונה אמון בין ישראל לבין סוריה. "אני מבקשת ממך לשים סוף ליסורים שלי. שנים בלי בעל, שנים לילדי בלי חום, בלי אב שינחה את הדרך. אנחנו פשוט רוצים לקבל את אלי בחזרה".
"מזה שנים שאנחנו נלחמים בכל דרך שהיא. גם לפני המגעים האחרונים עליהם מדובר בתקשורת , היינו שם וקראנו לך לעשות את הצעד. אביך, הנשיא חאפז אסד, אמר... שבבוא הזמן הוא יחזיר לנו את עצמותיו של אלי. עכשיו זה הזמן. צריך לעשות את זה עכשיו ומהר. לא כחלק ממשא-ומתן של 'מה אני אקבל ומה אני אפסיד', אלא כצעד הומניטרי לטובת הילדים שלי".
"אלי נענש מספיק. אנחנו נענשנו מספיק. זה שנים שאנו מחולקים בנפשנו - אנחנו כאן, ואנחנו שם בסוריה. אם רק תדע מה תעשה החזרת עצמותיו של אלי לילדים שלי. לילדים שלא הכירו את המושג אבא. לי, שלא זכיתי לדעת מה זה בעל. לאלי, שלא זכה לגדל את המשפחה שהקים. אני אפילו לא יודעת אם נוכל לבכות על קברו של אלי ביחד. כל אחד מאיתנו, יבכה לבדו".
"העם בישראל חם ותומך, מלווה אותנו לאורך השנים ומעריך מאוד את אלי. זה הזמן להראות שיש לך את היכולת לעשות את אותו הצעד לבניית האמון. מה שעברנו זה מעבר למה שבן אדם אנושי צריך לעבור. שים לזה סוף. העונש נגמר. שחרר אותו בבקשה. השב את אלי הביתה... נדיה כהן".
המכתב של כהן תורגם לשפה הערבית ופורסם במקביל באתר ArabYnet
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה