מחיר תביעת הכזב: 150,000 שקל

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון, חייב (17.4.16) אדם בהוצאות בסך 150,000 שקל לאחר שנדחתה תביעתו לזכות חכירה במגרש בן דונם וחצי בראשון לציון, ולאחר שהוא מצא שגרסתו ועדותו היו כוזבות וחסרות היגיון.

ג'מיל זאדה ביקש לקבוע, כי הוא חכר בשנת 1988 את כל המגרש ברחוב מרבד הקסמים 10 בראשון לציון, ולחלופין - פיצוי של 2 מיליון שקל אם יתברר שבניגוד לרצונו, החכירו לו מינהל מקרקעי ישראל והקרן הקיימת רק רבע מהמגרש. שמעון רוסו וציפורה רוסו, אשר מכרו לזאדה את זכויותיהם במגרש, תמכו בגרסתו ואף הגישו תביעה משלהם בבקשה לקבוע שהם עצמם חכרו בשנת 1985 את המגרש כולו.

זאדה נדרש להתמודד עם חוזה החכירה, בו נאמר במפורש שמדובר רק בדירה בת שני חדרים. הוא טען, כי עמד על כך שהדירה תתואר במילה "כחלקה" ולא במילה "בחלקה", כסימן לכך שמדובר בחכירת המגרש כולו. הוא לא ידע להסביר מדוע לא כתב את הדברים במפורש, והשיב שבזמנו ניסוח זה נראה לו מספיק. הוא גם נשאל מדוע לא העלה טענה זו בתצהירו, ותשובתו הייתה: "מפני שאם אני אתחיל כל פסיק והערות, והערות ביניים, אני אתחיל להביא כראיה, כטיעונים, לא יהיה סוף לזה".

על כך אומר ארנון: "אין בידי לקבל עדותו של זאדה בסוגיה זו (כמו גם בסוגיות נוספות). עדותו של זאדה הייתה בלתי מהימנה, בלתי הגיונית, מתפתלת ומתחמקת, ואני סבור כי אין היא ראויה לאמונו של בית המשפט.

"...קפדנותו הקיצונית של התובע באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך ששמר מסמכים איזוטרים הקשורים לעסקה זו לאורך שנים רבות, כדוגמת מספר התור שקיבל במינהל מקרקעי ישראל בסמוך לכריתת ההסכם... נוכח אופיו הקפדני - טענתו של זאדה לפיה הסתפק בתיקון אות אחת בהסכם במקום להגדיר את הממכר באופן ברור כמגרש של דונם וחצי הינה בלתי הגיונית, בלתי סבירה ובלתי אמינה".

בהמשך פסק הדין עומד ארנון על סתירות נוספות בין תצהירו של זאדה לבין עדותו, ומוסיף שהלה העלה גם "טענות עובדתיות חסרות היגיון". כך למשל טען זאדה, כי החתים את עורך דינו על התחייבות לפיה אין בעסקה כשלים כלשהם, כתנאי לכך שייצג אותו בה - אך לא שמר העתק שלה. ארנון מעיר: אם זאדה לא סמך על עורך דינו - מדוע לא שכר עורך דין אחר? כל יתר המעורבים בטיעון זה הכחישו אותו, וגם הוא מלמד על חוסר מהימנותו של זאדה, קובע ארנון.

גם את גרסתם של בני הזוג רוסו דוחה ארנון מכל וכל: "בכתב הגנתם טענו רוסו כי רכשו זכויות רק ברבע מגרש, ואילו בהמשך ניהול ההליך שינו גרסתם מן הקצה אל הקצה וטענו כי רכשו זכויות במגרש כולו. טענתם כי גרסתם המקורית נכתבה על-ידי בא-כוחם דאז, לא הוכחה ולא נומקה כנדרש. שינוי גרסה כה קיצוני, ללא כל הסבר מניח את הדעת, פוגע קשות במהימנותם, ולפיכך אין בידי לייחס כל משקל ממשי לעדותו של מר רוסו בסוגיה זו".

ארנון דחה את בקשת המינהל וקק"ל לפנות את זאדה מהמגרש, אם כי חייב אותו לשלם למינהל דמי שימוש ראויים בסך 35,000 שקל. כאמור, זאדה גם חויב בתשלום הוצאות בסכום כולל של 150,000 שקל לחמשת הגורמים אותם תבע (כולל עמידר, עורכי דינו והמתווך שטיפלו בעסקה), ואילו רוסו חויבו בהוצאות בסך 30,000 שקל.

את זאדה ייצגו עוה"ד יורם שלמון ורמי שלמון, את המינהל וקק"ל ייצגה עו"ד אורלי ברנע, את רוסו ייצג עו"ד רמי פילו, ואת יתר הנתבעים - עוה"ד עפר נתנאל, רות וקסמן ויריב דקל.