300,000 שקל לעו"ד על תביעה שגויה

עוה"ד שחר בן-מאיר ויצחק אבירם יקבלו מבנק לאומי שכר טירחה של 300,000 שקל, למרות שהודו במפורש ששגו בהערכת סיכוייהם כאשר הגישו בקשה לתביעה נגזרת נגד הבנק.

הבקשה הוגשה בשמו של אברהם ברק, בעל מניות מן הציבור, והיא נגעה ליחסיו של לאומי עם קבוצת גנדן בראשותו של נוחי דנקנר כאשר זו שלטה באי.די.בי. ברק טען, כי הבנק, מנהליו ורואי החשבון שלו (משרד KPMG) פעלו משיקולים פסולים כאשר התירו לדנקנר בשנים 2008-2006 למשוך דיבידנדים מאי.די.בי - למרות שבשנת 2006 שועבדו דיבידנדים אלו לטובת הבנק, שמימן את רכישת הקונצרן.

בעקבות הגשת הבקשה, הקים לאומי ועדת תביעות בלתי תלויה בה היו חברים דירקטורים בבנק שלא הייתה להם נגיעה לאותה החלטה. בראשה עמד פרופ' ידידיה שטרן וחבריה היו עמוס ספיר, עו"ד חיים סאמט ודוד אבנר. הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין ממש בטענותיו של ברק, וכי ההחלטה התקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים.

בעקבות מסקנות אלו, הגיעו הבנק וברק להסכם פשרה לפיו הבקשה תימחק, כאשר הבנק מצהיר שהוא מאמץ נהלים מחמירים יותר לטיפול במקרים דומים בעתיד. ברק, בן-מאיר ואבירם ציינו במפורש בהודעתם לבית המשפט, כי "שגו בהערכת הסיכויים שטענותיהם יתקבלו", וכי "עצם קיום ההליך דנן גורם ל'אפקט מצנן' בלתי-רצוי על הבנק ועובדיו בתחום של העמדת אשראי ומימון רכישת אמצעי שליטה". במסגרת הפשרה, הסכים לאומי לשלם לברק גמול של 75,000 שקל, ולעורכי דינו - שכר טירחה של 375,000 שקל.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן, אישרה (8.4.16) את רובו המכריע של הסכם הפשרה. היא אומרת, שגם אם לא ניתן לומר שלברק לא היו כל סיכויים לזכות בתביעתו, הרי שברור שניצבו בפניו סיכונים מהותיים ובראשם החלטתה של ועדת התביעות. גורם מכביד משמעותי נוסף היה העובדה שלבכירי הבנק היו סעיפי פטור ושיפוי מתביעות נגדם.

לדברי רונן, "אינני סבורה כי תפקידו של בית המשפט הוא לעודד הגשת בקשות לאישור תביעה נגזרת. תפקידו של בית המשפט הוא לעודד הגשת בקשות כאלה מקום בו יש להן בסיס ממשי, קרי - לעודד הגשת בקשות 'טובות' ומוצדקות". עוד היא אומרת, כי "המנגנון של הפעלת ועדות בלתי-תלויות לצורך קבלת החלטה עצמאית ולא נגועה ביחס לשאלה האם להגיש תביעה על-ידי החברה (תביעה שהמבקש דורש מהחברה להגישה), הוא מנגנון שבית המשפט מעודד ככלל את קיומו".

לדעת רונן, בהסכם הפשרה שהוצג לה יש יתרונות מבחינת לאומי: "הסכם הפשרה מתייחס לשיפור נהלי הבנק בעתיד, באופן שאמור להקטין את הסיכון שהבנק ייתן אשראי שהלווה לא יוכל בבוא העת להשיבו (ואת הסיכון שהבנק ישחרר בטוחה בנסיבות שלא היה מקום לשחררה). מובן כי אם אכן הנהלים ישפרו את מצבו של הבנק בהקשר זה, הרי מדובר בהסדר המיטיב עם הבנק". היא גם מציינת, שההסכם קיבל את ברכתו של השופט בדימוס עמירם בנימיני, ששימש כמגשר בין הצדדים.

רונן קיבלה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה אין לאשר גמול לברק. משום שהתביעה לא הוכרעה לטובתו. לעומת זאת, היא החליטה לאשר את רוב שכר הטרחה לבן-מאיר ואבירם, באומרה שעליו לשקף בעיקר את השיפור בנהלי הבנק כתוצאה מהגשת הבקשה. יצוין עם זאת, כי בהסכם נאמר במפורש, כי מדובר ב"שינויים שהם שיקוף של תהליכים שהתרחשו ומתרחשים בבנק בשלוש השנים האחרונות". את לאומי ייצג עו"ד דרור קדם, ואת היועץ המשפטי - עו"ד ליאב וינבאום.