מעלילים בפלילים ייחקרו ויועמדו לדין

פרקליט המדינה, שי ניצן, מורה (יום ד', 23.3.16) לפתוח בחקירת משטרה בכל מקרה בו מתעורר חשד לעלילת שווא ולפיה אדם אחר ביצע עבירה פלילית. עוד נקבע, כי ככלל יוגש כתב אישום אם נמצאו ראיות לעבירה כזאת, למעט בנסיבות חריגות. ניצן פרסם רענון והחמרה להנחיות הקודמות בנוגע לחקירה והעמדה לדין על אמרות כזב ועדויות שקר.

לעומת זאת, לא בכל מקרה של אמרה שקרית או אמרה הסותרת אמרה קודמת שניתנו במשפט או בחקירה, תיפתח חקירת משטרה. ניצן קובע, כי הנטייה לפתוח בחקירה תגבר אם האמירה הייתה מודעת, הייתה בליבת העניין ובעל פוטנציאל להשפיע על תוצאתו, הכזב התגלה בשל גורם חיצוני (ולא כאשר החשוד חזר בו מרצונו מגירסה כוזבת) והאמירה הייתה עלולה לגרום לנזק ממשי לאדם שלישי או לאינטרס ציבורי.

בהקשר האחרון מביא ניצן דוגמה קונקרטית, הנוגעת לסכסוכים רבים בין בני זוג: "כך למשל, אם תלונת שווא גרמה למעצר החשוד, להרחקתו מילדיו או להטלת כל הגבלה ממשית אחרת עליו שהסתברה להיות בדיעבד בלתי מוצדקת, תגבר הנטייה להורות על פתיחה בחקירה". הנטייה לפתוח בחקירה תגבר שאמרת הכזב הייתה בהליך פלילי, על-פי חומרת העבירה הנדונה בו.

ניצן מונה שורה נוספת של שיקולים בנוגע לאמרות כזב: האם הופעל לחץ חיצוני, האם עד רצה להימנע מלהרע לנאשם בשל קרבה ביניהם, והאם קיימות נסיבות המעוררות חשש להפעלת לחץ פסול (למשל בעבירות מין או בעבירות אלימות במשפחה). גם כאשר מדובר בעד מדינה או בעובד ציבור, תגבר הנטייה לפתוח בחקירה.

לגבי אמרות של חשודים או נאשמים קובע ניצן, כי ככלל הללו לא יועמדו לדין (גם לא על עדות שקר), אלא אם מדובר בעלילה מפלילה נגד אחר או ש"קיימות נסיבות מחמירות מיוחדות". התובעים מונחים גם להביא בחשבון אמירות של בית המשפט בנוגע לאמרת הכזב או לעדות השקר, ובדרך כלל לדחות את החקירות הללו עד לאחר הכרעת הדין בתיק בו ניתנו אמרות אלו. ההחלטה האם להעמיד לדין בכל המקרים הללו תהיה כפופה לאותם שיקולים המנחים פתיחה בחקירה.

לבסוף קובע ניצן, כי אם עד מסרב לענות על שאלות בבית המשפט - יש לשקול חקירה נגדו, אם מדובר בעדות הנדרשת לצורך הרשעה בעבירה חמורה. אם מתעורר חשד שעד חוזר בו בשל הדחה, חייב התובע להפנות את העניין לחקירת משטרה, אלא אם כן נסיבות מיוחדות מצדיקות שלא לעשות זאת.