עובדת טוענת כי נתבקשה להודיע לחברתה לעבודה על פיטוריה

( 13-3-16) סוכנות הביטוח אנגלמן ובניו מאבן יהודה נתבעת לשלם 167,000 שקלים לדקלה מחני-בלפרמן שהועסקה על ידה משך כשנתיים כחתמת אלמנטרית וכאחראית מקצועית על מחלקת הביטוח האלמנטרי. לטענת התובעת בעת שהייתה בחודש השני להריונה והודיעה על כך לממונים עליה בסוכנות, הבהירו לה מנהלי הסכנות באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לעצם כניסתה להריון תהיינה השלכות על עבודתה, וכי היא הייתה צריכה לחשוב על כך טרם כניסתה להריון.

לטענת התובעת לאור העובדה כי לא נמצאה לה מחליפה, היא נדרשה לעבוד במהלך חופשת הלידה שלה, וכי הדרישה ממנה לעבוד במהלך חופשת הלידה לא צצה מהחלל הריק, אלא היוותה חלק ממכבש לחצים אדיר שהופעל עליה החל מהמועד בו הודיעה על הריונה, לחצים אשר הלכו והתגברו מהמועד המתוכנן ליציאתה לחופשת הלידה, במהלך התקופה בה נדרשה לעבוד בחופשת הלידה, ואף לאחר מכן בזמן שתכננה לשוב לעבודתה עם תום חופשת הלידה.

בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נטען כי בכדי "לשכנע" את התובעת "להסכים" לעבוד בחופשת הלידה, הנתבעת והפועלים מטעמה לא בחלו בשום אמצעי והבהירו לתובעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי לו הייתה נמצאת לתובעת מחליפה ראויה, אזי תפקידה היה מתייתר ולא היה בה צורך עם שובה מחופשת הלידה.

לטענת התובעת לקראת תום חופשת הלידה שלה היא יצרה קשר עם מנהלי הנתבעת בכדי לתאם את מועד חזרתה לעבודה, אולם היא הופתעה לשמוע כי לאור העובדה שנמצאה לה מחליפה לאחר שהודיעה כי באפשרותה עוד להמשיך ולעבוד בחופשת הלידה וכי היא מבקשת למצוא לה מחליפה עד לחזרתה מחופשת הלידה, לא ניתן להחזיר אותה לעבודה מבלי שתפוטר העובדת שעבדה במחלקה שלה אשר הייתה תחת פיקוחה. לדבריה היא נדרשה לערוך עם עובדת זו "שיחה" במסגרתה התבקשה להבהיר לה כי עקב חזרתה שלה מחופשת הלידה והבאת המחליפה, אין בה עוד צורך והיא מפוטרת.

 לדברי התובעת היא הבהירה למנהליה כי אין זה מתפקידה לפטר את אותה עובדת, כי מדובר בחברתה עובדת בת 52 אשר עבדה בצמוד אליה, וכי היא אינה מסוגלת לעשת זאת. בתביעה נאמר כי דרישת מנהלי הנתבעת כי התובעת תכשיר עבורם את הקרקע לפיטורי חברתה, הינה נדבך נוסף בהתנהלותם הפוגענית והדורסנית בכל הקשור לזכויותיה כעובדת בהיריון שתכננה לשוב עבודתה.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד מידן גריסרו ועודד הררי  נטען כי לאור הלחצים הרבים והמניפולציות הרגשיות שהופעלו כנגדה יחד עם הדרישה כי תשוב לעבוד בהיקף משרה מצומצם יותר, בשכר נמוך יותר, בתפקיד אחר, ותחת ניהולה של עובדת אחרת, אין חולק על כך כי הדבר מהווה הרעה ממשית ומוחשית בתנאי שכרה ועבודתה ו\או כי עסקינן בנסיבת בהן אין לדרוש מהתובעת כי תמשיך בעבודתה, נאלצה התובעת להודיע לנתבעת על התפטרותה מהעבודה בדין מפוטרת.

התובעת מציינת כי נדרשה לחתום על כתב ויתור וסילוק כתנאי לקבלת הסכומים המגיעים לה על פי דין בגין תקופת עבודתה בנתבעת ו\או סיומה. לדבריה היא נלחצה עד מאוד מאיומיהם של נציגי הנתבעת וחששה כי אלו לא ישלמו לה את הכספים המגיעים לה על פי דין, ועל כן ציינה בשולי הודעתה כי "נכון לתאריך 12.10.15( מועד הודעתה על התפטרותה)  אין לה דרישות נוספות".

לדברי התובעת מנהל הנתבעת ציין במהלך שיחה עם אביה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אם היא תמשיך לעמוד על דרישותיה כלפי הנתבעת לתשלום מלוא זכויותיה ופיצוי על הפרת זכויותיה, הוא יוכל לדאוג לפיטוריה מכל סוכנות ביטוח בו תתחיל לעבוד, וזאת באמצעות שיחת טלפון אחת. לסיכום טוענת התובעת כי במסגרת גמר החשבון שערכה לה הנתבעת לא שולמו לה כל ומלוא הכספים המגיעים לה על פי דין בגין תקופת עבודתה בנתבעת ו\או סיומה.

אשר על כן מתבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצויים בסך 167,000 שקלים שעיקרם פיצויים בסך 50,000 שקלים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויים בסך 30,000 שקלים מכוח חוק עבודת נשים בגין העסקתה במהלך חופשת הלידה, ופיצויים בסך 50,000 שקלים בגין אי תשלום עמלה בשיעור של 10% מן הגידול בפרמיות שנגבו בתיק הלקוחות האלמנטרי.