ביהמ"ש נגד "ההורה ההרסני"

"מאחר שזכות הגישה לערכאות מנוצלת לעיתים לרעה על-מנת להניע ולהזין הליך הרסני לילדים, על בית המשפט לבחון היטב האם הליך משמורת המונח לפתחו, מונח בתום לב ומנוהל בתום לב. אם כך בדרך כלל, בנוגע להליך נוסף לאחר שנושא המשמורת כבר נדון כדבעי בהליך קודם - מקל וחומר". כך אומר (19.2.16) שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, שמואל בר-יוסף.

בר-יוסף מוסיף: "טובת הילדים שחייבה להרחיב את זכות הגישה לערכאות בענייני משמורת כפתחו של היכל, היא היא המצדיקה, במקרים המתאימים, למנוע את ניצול הזכות לרעה, על-ידי סגירת השער בפני הורה היוזם הליך פוגעני - ויפה שעה אחת קודם". הוא גם אומר, שבשל עקרון טובת הילד, ראוי שבית המשפט יפעל בצורה מדודה בטרם הוא חושף את הילדים עצמם להליך המשמורת:

"כך, למשל, ניתן להימנע בשלב ראשון מהוראה לערוך תסקיר המחייב מפגש של גורמי המקצוע עם הקטינים, כל עוד לא הונחה תשתית מספקת על-פי כתבי הטענות וטיעוני הצדדים. בה במידה ברי, כי שמיעת ילדים בהליך השני צריכה להיעשות באופן מדוד, שכן חשיפת הילדים פעמיים לפגישה עם בית המשפט, נושאת עימה פוטנציאל נזק שיש לשקללו".

"לשחוק עד דק"

בר-יוסף מרחיב את הדיבור על מה שהוא מכנה "ההורה ההרסני", המשתמש בהליך המשמורת במטרה להתיש את ההורה האחר ואולי גם את בית המשפט, תוך שהוא משתמש בנושא המשמורת כקרדום להשגת מטרות אחרות.

"המטרה הינה לשחוק עד דק את ההורה האחר, לשבור את רוחו, לחבל בקשר שלו עם הילדים או בתפקודו ההורי. המדובר בהתנהלות הורית הרסנית-אובססיבית שנועדה לרפות את ידיו של ההורה האחר עד כי יאמר 'איני יכול עוד' או עד שנבואת חורבנו ההורי תתגשם. ההורה ההרסני רואה אויב, ולכן מטרה לגיטימית לחיציו, בכל מי שאינו מסכים לדעתו (לפיה הוא, ורק הוא, ראוי לגדל את הילדים).

"בכלל זה מפנה ההורה ההרסני את משאביו השליליים כלפי פרקליטיו של ההורה האחר, עובדים סוציאליים, מומחים מטעם בית המשפט, ואף כלפי בית המשפט עצמו. המטרה איננה שונה - להתיש, לזרוע פחד ולרפות את הידיים, ורק האמצעים להשגתה משתנים. מדובר בתהליך המעצים את עצמו כל העת, מאחר שכל כישלון להכתיב את התוצאה הרצויה מזין הליכים נוספים ונקיטת צעדים חריפים יותר ויותר, וחוזר חלילה.

"... גורם הזמן משחק לעולם לטובת ההורה ההרסני, מאחר שכל המערכות עמוסות לעייפה ולעולם ניתן לטעון כי חלף זמן (מתחילת ההליך או ממועד הגשת התסקיר או ממועד הגשת חוות הדעת, וכו') והשתנו הנסיבות. כך ניתן להצדיק לחזור ולבדוק את שכבר נבדק, לשוב ולדון במה שכבר נדון, ולהציג כל פעם מחדש את אותה הגברת רק בשינוי אדרת, בתקווה כי לא תזוהה. כל האמור נעשה תוך נפנוף נמרץ בדגל הזכויות החוקתיות והדיוניות ובדגל 'טובת הילד', אותו נושא ההורה ההרסני לשווא".

האם ההליך מזיק לילד

בשל כל אלו, מדגיש בר-יוסף, חייב בית המשפט לבדוק היטב האם יש מקום לפתוח מחדש את הדיון בנושא המשמורת. הוא מציין, כי ניתן לקיים דיונים מחודשים בנושא, אך לדעתו - רק אם בית המשפט השיב בחיוב על שתי שאלות: "האם הנסיבות החדשות הינן מהותיות עד כי יש בהן ליצור מצב חדש המחייב בחינה מחודשת של המעשה השיפוטי הקודם, והאם מצב חדש זה הינו לרעת הקטין במידה המצדיקה שינוי של אותו מעשה שיפוטי".

לדברי בר-יוסף, "הנטל להוכיח כי התשובה לשתי השאלות דלעיל הינה בחיוב מוטל על התובע, ומדובר לטעמי בנטל משמעותי. לנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל ולעיצומו של עניין, ראוי לדרוש הצגת טיעונים כבדי משקל על-מנת להניע מחדש את גל הארכובה של מנוע ההליך המשפטי שנדם בפסק הדין הקודם". הדבר החשוב ביותר הוא "לבחון היטב האם נזקו של ההליך החדש, מנקודת מבטם של הקטינים מושא ההליך, אינו עולה על תועלתו".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בר-יוסף לדחות את בקשתו של גבר להעביר את ילדיו למשמורתו, לאחר שנקבע שהמשמורת תהיה בידי אשתו לשעבר. לדבריו, התנהלותו של הגבר היא הרסנית, המטרה מקדשת בעיניו את כל האמצעים (כולל הפרת צווים שיפוטיים) ואין לתת לכך יד. הקורבן של התנהלות הגבר הוא הילדים עצמם, וכל הגורמים המקצועיים מסכימים שהילדים (בני 13 ושמונה) זועקים לכך שאביהם יחדל ממאבקו האובססיבי. "אין עילה להמשכו של ההליך, שאיננו אלא המשכם של ההליכים הקודמים", קבע בר-יוסף, מחק את התביעה והורה לגבר לשלם 10,000 שקל לאוצר המדינה.