סולברג נגד ה"סבירות" ככלי לבחינת מינויים

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, מציע למעט בשימוש בעילת הסבירות בנוגע למינויים בשירות הציבורי. הדברים כלולים (יום ג', 1.3.16) בחוות דעתו בעתירות נגד מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה.

לדברי סולברג, עניינו של מנדלבליט מדגים את הקושי המובנה בשימוש בעילת הסבירות בתחום המינויים. "במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטות אלו נדרש בית המשפט לבחון אם בהחלטה
על המינוי ניתן המשקל ה'ראוי' למגוון רחב מאוד של שיקולים, ואם האיזון ביניהם הביא לתוצאה 'סבירה' או 'בלתי סבירה'.

"דא עקא, הסבירות פנים רבות לה, וגם הראוי הריהו תלוי בעיני המתבונן. מה שנראה בעיני עותרים לעיתים מזומנות כבלתי סביר במידה קיצונית, לא ראוי, והרה-אסון לשלטון החוק, נחזה בעיני המשיבים צח, זך ונקי; ובית המשפט בתווך, חותר לפרוט לפרוטות את עילת הסבירות, לאמות-מידה, כדי לנמק אל-נכון את פסיקתו בנושא העתירות שעל הפרק, ועל-מנת לפזר את עננת העמימות, לתרום לבהירות, ולצמצם את מרחב אי-הוודאות שבו שוכנת הסבירות, גם במבט צופה פני עתיד".

סולברג מציע חלופה לעילת הסבירות: "כלי העבודה העומדים לרשותנו בענייני סמכות ופרוצדורה, עניינים שבהם כוחנו ומומחיותנו עימנו, כשופטים, אינם זמינים ופחות ישׂימים במה
שנוגע ל'סביר' ול'ראוי'; שלגביהם השקפתו של בית המשפט לא תמיד נחזית כעדיפה על דעת הבריות. מוטב אפוא לשַימוש בעילת הסבירות שייעֵשה עם קבַ חמֳטָין".