תת-אלוף (מיל.) עזריאל נבו, שהיה המזכיר הצבאי של מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין, חושף שורה ארוכה של אירועים מאחורי הקלעים הביטחוניים והמדיניים בספרו "מזכיר צבאי".
הספר, בהוצאת ContentoNow, הוא שיחות שקיים נבו עם עו"ד חיים משגב, והוא הרביעי בסדרת ספרי השיחות מסוג זה. בין הגילויים, הסיפורים וההתבטאויות שבספר:
* מנחם בגין היה אדם צנוע ביותר בהליכותיו האישיות, ופעם הקפיד לשלם תמורת שיחת טלפון שביצע מתחנת דלק. הפעם היחידה בה נזף בנבו הייתה כאשר הלה הגיע לביתו, לאחר שבגין שבר את רגלו, והוזמן בידי עליזה בגין להיכנס לחדר השינה. בגין הטיח בו, שאין להיכנס לחדר השינה של זוג נשוי.
* נבו דוחה מכל וכל את הטענות כאילו בגין החליט על הפצצת הכור הגרעיני בעירק בשנת 1981 משיקולי בחירות. הוא אומר, כי המחשבה על ההפצצה החלה עוד בזמן כהונתו של יצחק רבין, ומאוחר יותר היה מי שהדליף את הכוונה בניסיון לטרפד את המבצע.
* נבו קובע, כי אריאל שרון הטעה את בגין ואת הממשלה בנוגע ליעדיו של מבצע "שלום הגליל", וסבור שאם הממשלה הייתה יודעת ששרון מתכוון להביא את צה"ל עד לשערי בירות - היא לא הייתה מאשרת את המבצע.
* על פרשת קו 300 אומר נבו, כי היא מילאה אותו בחילה וכי הזדעזע לנוכח הריקבון שהתגלה בשב"כ. לדבריו, ראובן חזק יכול היה להיות ראש שב"כ מצוין, אם לא היה נאלץ להתפטר לאחר שחשף את הפרשה.
* נבו מגדיר את יעקב פרי כ"נהנתן לא קטן", ומספר ששמיר לא הבין מדוע ראש השב"כ (פרי) וראש אמ"ן מקיימים פגישות במסעדות פאר במקום בלשכותיהם.
* על פרשות אירנגייט ופולארד אומר נבו, כי הן היו תוצאה של שלומיאליות. הוא מאשים את עמירם ניר ברוב האחריות לפרשת אירנגייט, ומספר שפרס ביקש להעמיד אותו גם בראש הלק"ם (הלשכה לקשרי מדע) שהפעילה את פולארד; נבו הציע לפרס לברך "הגומל" על שכוונתו לא יצאה לפועל.
* קצינים בכירים ניסו למנוע את מינויו של דן שומרון לרמטכ"ל, תוך הפצת שמועות על נטיותיו המיניות. לדברי נבו, זו הייתה תחילת ההידרדרות שהגיעה לשפל בפרשת הרפז. הוא גם מספר כיצד ביקשו קצינים שונים מפרס להדיחו, בנימוק שהוא מינוי של בגין, אך מסרב לנקוב בשמותיהם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה