כלל טוענת כי נפלה קורבן לתרמית

( 04-02-16) חברת כלל פנסיה וגמל הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הדוחה תביעה שהגישה כנגד ילדיו של אדם בשם אורי אש שהלך לעולמו והוציא ממנה במרמה 323,000 שקלים, בעקבות טעות שנפלה אצלה לאחר שסברה בטעות כי הוא הבעלים של קופת פיצויים אותה היא מנהלת בעבור חברה בשם אש-אורי.

 
לדברי כלל מלבד הדמיון בשם, למנוח לא היה כל קשר לחברת אש-אורי בשום צורה שהיא והוא מעולם לא החזיק באמצעות כלל בקופה מרכזית לפיצויים. לטענת כלל פנסיה וגמל המנוח אישר בפני סוכן הביטוח מסוכנות "נטו" במהלך הפגישה שנערכה ביניהם בבית האבות בירושלים שם התגורר כי הוא אכן הבעלים של חברת אש-אורי, וכי החברה מחזיקה בקופת הפיצויים הרלבנטית הרשומה על שמה, וכך אצל סוכן הביטוח לא התעורר חשש כי המנוח מטעה אותו בנוגע להיותו הבעלים של החברה.

לטענת כלל במקום ליידע את סוכן הביטוח וקודם לכן את נציגת סוכנות הביטוח שיצרה עמו קשר בנוגע לשגיאה שנפלה בזיהוי הבעלים של החברה והקופה, בחר המנוח לנצל את "ההזדמנות" שנקרתה בדרכו ולגזול לכיסו את הכספים של חברת אש-אורי שאינה בבעלותו, והמנוהלים על ידי כלל.

לדברי כלל המנוח החליט לבצע פעולות בחשבון הקופה של חברת אש-אורי ותחילה ביקש ליישם את המלצת סוכן הביטוח להעביר את הקופה לאפיק סולידי יותר, ומשכך הגיש בקשה לכלל העברת הכספים מקופת כלל פיצויים למעסיק לקופת הפיצויים כלל ברזל וכדי להעביר את הכספים המצויים בקופה הוא נדרש למלא בשם החברה טפסי בקשות העברה של קופת הפיצויים והצטרפות לקופה מרכזית לפיצוי פיטורים של כלל ברזל. לשם כך הצהיר המנוח באופן כוזב כי הוא מורשה חתימה בחברה, ואף חתם כביכול בשם החברה על טפסים, תוך שהוא משתמש בחותמת מזויפת בה הוטבע מספר התאגיד של החברה ושמה.

את הטפסים בהם הוטבעו החתימות המזויפות העביר המנוח לכלל ובעקבות בקשתו זו כל הכספים שהופקדו בקופת כלל פיצויים למעסיק באותה העת בסך כ-343,000 שקלים הועברו לחשבון קופת כלל ברזל, כאשר החשבון החדש עודנו נותר באותו המועד על שם חברת אש-אורי. נציגי החברה לא ידעו באותה העת על דבר התרמית והמשיכו להפקיד כספים לקופה.

לדברי כלל לאחר שהמנוח ובניו נוכחו לדעת כי פעולותיהם הראשוניות הסתיימו בהצלחה, הם גמרו אומר לעלות שלב במעשי המרמה שנעשו מצדם ולא היססו עוד לממש את המטרה שלשמה חתרו ממועד היוודע למנוח דבר הטעות בזיהוי, והיא משיכת כלל הכספים המצויים בחשבון הקופה אל כיסם הפרטי.

וכך הם פנו לכלל באמצעות עובדים בסוכנות הביטוח בבקשה למשיכת מלוא הכספים המופקדים בחשבון החדש בכלל ברזל אליו הועברו הכספים, וכן את הכספים המצויים בחשבון הקודם שבקופה המרכזית פיצויים למעסיק אשר ממנו הועברו הכספים- לחשבונו האישי של המנוח, דהיינו המנוח ובניו לא הסתפקו רק בגזלת הכספים מהקופה החדשה ( כלל ברזל) אליה הועברו בעקבות בקשתם כספי החברה אלא אף דרשו לקבל לרשותם את הכספים הנוספים שנצברו בקופה המקורית (כלל פיצויים למעסיק) לאחר העברת הכספים בין הקופות הללו זאת על אף שהמנוח ובניו ידעו היטב גם ביחס לסכום החדש שהצטבר בקופה המקורית כי זה לא הופקד על ידי המנוח לאחר העברת הכספים על ידו בין קופות הפיצויים למעסיקים.

לדברי כלל לאור העובדה כי הכספים אותם ביקשו המנוח בניו לגזול ממנה היו בקופה מרכזית לפיצויים אשר העמית בה היא החברה (ולא בעליה) הם לא היו יכולים בהתאם לדין קבל את כספי קופה זו ישירות לכיסם האישי (כביכול, כיסו של המעביד) וכי לצורך פדיון הקופה נדרש פסק דין של בית הדין לעבודה המאשר העברה ישירה מקופת הפיצויים שלא אל עובד בחברה אלא לחשבון הפרטי של המעביד, וזאת בין היתר בנסיבות שהחברה אינה פעילה עוד.

בעקבות כך טוענת כלל כי המנוח הגיש תביעה שקרית לבית הדין לעבודה בירושלים בה דרש לקבל את חסכונות חברת אש-אורי המנוהלת על ידו, וצירף לתביעתו תצהיר כוזב בו הצהיר כי בחברה ש"בבעלותו" לא הועסקו עובדים משנת 1975, וכי החברה אינה חייבת פיצויי פיטורים לאף עובד אשר עבד אצלה. תחילה הודיע בית הדין למנוח כי עליו לצרף אישור של רואה חשבון המעיד כי לחברה אין עוד עובדים וכי שולמו פיצויי הפיטורים לכל העובדים הזכאים לכך, אולם בעקבות בקשת המנוח מבית הדין לוותר על דרישת האישור של רואה החשבון מאחר ולדבריו חלפו 35שנים מאז שהחברה ש"בבעלותו" חדלה לפעול ועל כן אין עובדים שייפגעו מהחלטה זו, ובקשתו להתחשב בו מאחר והוא גמלאי קשיש ועל כן אין להכביד עליו כעת כאשר הוא מבקש לקבל את הפיצויים שהופקדו בעבר על ידי החברה שבבעלותו,  נעתר בית הדין לבקשת המנוח והורה לכלל העביר לרשותו את כל הכספים שנותרו בקופת החברה, וכלל העבירה לחשבונו 323,00 שקלים.

בחלוף מספר חודשים פנו נציגיה האמתיים של חברת אש-אורי אל כלל במסגרת בירור שערכו אודות מצב הקופה המרכזית לפיצויים, בעקבות אותה פניה החלה כלל לחשוד לראשונה כי נפלה קורבן לתרמית שביצעו המנוח ובניו כפי שהתחוור לה בדיעבד, ועל כן הכירה כלל באחריותה כלפי החברה והחזירה ליתרת חשבון הקופה על שמה את הסך של 343,000 שקלים, וחרף כל ניסיונותיה ופניותיה אל המנוח ובניו מיאנו אלה להשיב לה את הכספים שגזלו ממנה.

בנסיבות אלה הגישה כלל תלונה למשטרה כנגד המנוח על קבלת דבר במרמה ובהמשך הגישה תביעה כנגד המנוח ובניו, תביעה שהוגשה כשלושה שבועות טרם  מועד פטירת המנוח. בניו אילן ושמעון אש טענו להגנתם כי כל אשר עשה אביהם נעשה בתום לב לאחר שככל הנראה הוא הניח שנמצא חיסכון ישן ורדום שחסך עשרות שנים קודם לכן, וכי אביהם והם אחריו לא עשו דבר מתוך מרמה או כל כיוצא באלו.

כלל טענה בבית המשפט כי לאחר הגשת התביעה החלק הארי מן הכספים שהיו בחשבונו של המנוח הוברחו עוד בחייו לחשבונות ילדיו. ואולם בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתה של כלל כנגד בניו של המנוח להשבת הכספים. בפסק הדין נקבע כי כספי הקופה נמסרו מכוח פסק דין שניתן בסמכות בבית הדין לעבודה וכל עוד פסק הדין אינו מבוטל, לא ניתן להלין על הזוכה על שקיבל את כספו מכוח פסק הדין.

עוד נקבע בפסק הדין כי בחינת ראיות כלל מעלה כי אין ברשותה ראיות ישירות להוכחת מרמה, וכי רובן ככולן של ראיותיה לעניין זה אינן אלא השערות, פרשנויות, וניחושים. בערעורה טוענת כלל כי על אף שבפסק הדין התקבלה טענתה שלמעשה אינה שנויה במחלוקת כי המנוח ובניו קיבלו כספים לא להם, באופן הנשגב מכל בינה פטר בית המשפט את הנתבעים לחלוטין מחובת ההשבה ולו חלקית של הסכום הנכבד בסך 340,000 שקלים שהתקבל בחשבונם שלא כדין. כמו כן נטען בערעור כי פסק הדין ניתן בניגוד להצעת בית המשפט לסיום הסכסוך בדרך של פשרה, הצעה שעל בסיסה הוסמך בית המשפט על ידי הצדדים לפסוק בדרך זו דהיינו על דרך הפשרה.

אשר על כן מבקשת כלל מבית המשפט באמצעות עוה"ד בעז בן צור ואורי שנלר מבית המשפט המחוזי לחייב את הנתבעים להשיב לה את מלוא הכספים שנטל ממנה אביהם המנוח, בסכום העומד נכון להיום על הסך של 380,000 שקלים.