הדוח השנתי של נציבות הביקורת על הפרקליטות (יום ב', 7.2.16) כולל שורה של דוגמאות לתלונות שנבדקו בשנה היוצאת ונמצאו מוצדקות.
* תובע מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעירייה מסוימת חתם על תצהיר לטובתו של אדם שהואשם בעבירות בנייה - בעודו מצייג את המדינה בהליכים נגד אותו אדם. יתרה מזו: הוא חתם על התצהיר תוך שימוש בחותמת כ"נציג היועץ המשפטי לממשלה", וכך יצר את הרושם המוטעה כאילו התצהיר נחתם בתפקידו זה.
* שלושה חשודים ברצח קיבלו הודעה על סגירת התיק בדצמבר 2013 - דהיינו 17.5 שנים לאחר הרצח. הנציבות ביקשה לברר את פשר העיכוב אך לא קיבלה מהפרקליטות מענה של ממש; כאשר ביקשה את התיק עצמו, סירבה הפרקליטות להעמידו לרשותה.
* תיק בחשד להטרדה מאיימת כלפי קטין נסגר שבעה חודשים אחרי שהפרקליטות הבטיחה לאמו של הקטין תשובה בתוך שבוע, וגם זאת - רק לאחר פניית הנציבות.
* הפרקליטות דיווחה ללשכת עורכי הדין על הגשת כתב אישום נגד עורך דין שנה לאחר הגשתו, ורק בעקבות פניית הלשכה - בעוד שהנחיות פרקליט המדינה מחייבות דיווח מיידי.
* לפרקליטות נדרשו שנתיים לענות לפנייה שקיבלה בטענה לחוסר תקינות של פעילות משרד עורכי דין הגובה חובות עבור עירייה מסוימת. רק לאחר הפנייה לנציבות, השיבה הפרקליטות שהנושא אינו בסמכותה.
* תיק שנפתח נגד שלושה ילדים נותר פתוח בפרקליטות ארבע שנים לאחר שלמעשה הוחלט על סגירתו, שכן איש לא סגר אותו בפועל.
* ערר על סגירת תיק חקירה לא זכה למענה של הפרקליטות במשך 3.5 שנים, והתברר שמדובר בכשל מערכתי הנובע בין היתר מהעדר גורם אחד האחראי להטיפול בערר ואין נוהלי עבודה ברורים לחלוקת הטיפול בין הגורמים השונים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה