"לעגן בחקיקה את 'ועדת החריגים' כדי לאפשר שירותים חיוניים בזמן שביתות"

"יש לעגן בחקיקה את מודל 'ועדת החריגים' ההסתדרותית, כדי לאפשר קיום שירותים חיוניים מינימליים בזמן שביתות. ועדת חריגים כזו צריכה להיות גוף נייטרלי ומקצועי, הכולל גם נציגים של הממשלה והמעסיקים, נוסף על ההסתדרות והיא תידרש להכריע בזמן שביתות אילו סוגי של שירותים ציבוריים חיוניים יש להפעיל, מבלי לפגוע בזכות השביתה עצמה".

כך הציע ד"ר עוזר כרמי, יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, ביום עיון שקיים בית הדין הארצי לעבודה במשכנו החדש בירושלים, בשיתוף עם "האגודה הישראלית למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי" ו"האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה".

ד"ר כרמי טען, כי חקיקה מעין זו תסייע דווקא לאיגוד המקצועי להימנע מטעויות, שייפגעו במעמדו ובתדמיתו בקרב הציבור הרחב, כמו העיצומים במכס שהביאו לפגיעה בציבור הנוסעים. כרמי הזהיר, כי החלופות לחקיקה כזו עלולות להיות גרועות יותר. לדבריו, הרוח המנשבת היום מהכנסת מרמזת על-כך, שללא חקיקה שתאפשר קיום שירותים מינימליים בזמן שביתות, עלולים המחוקקים לחוקק הצעות דרקוניות יותר, כגון בוררות חובה בסכסוכי עבודה בסקטור הציבורי.

עוזר כרמי הזכיר, כי בארצות מסויימות, כגון ארה"ב, יפאן וגרמניה, חל איסור מוחלט על שביתות בסקטור הציבורי. במדינות אחרות קיימת חובה, המעוגנת בחוק, לספק שירותים מינימליים בזמן שביתה, או שחל איסור על קבוצות קטנות של עובדים בשירות הציבורי לשבות בכלל.

פרופ' רות בן-ישראל, מומחית לדיני עבודה וכלת פרס ישראל, תקפה בחריפות את ההסתדרות וטענה כי התנהגותה גרמה ליוזמת החקיקה הממשלתית המגבילה את זכות השביתה. לדבריה, השביתה והעיצומים פעלו כ"בומרנג" נגד ההסתדרות והם איפשרו לממשלה לעגן בחוק שינויים מבניים, דבר ששום ממשלה בעבר לא הייתה מעזה לעשות. בן ישראל הוסיפה, כי ההסתדרות קוממה עליה את הציבור, שכן בדיקה פרטנית של כל נכנס לארץ במכס פוגעת בציבור וטובה לממשלה.

כמו כן טענה בן-ישראל, כי הממשלה נמנעה במכוון מלבקש צווי מניעה, שכן היא הבינה שהשביתה פוגעת בהסתדרות מבחינה תדמיתית ומייצרת דעת קהל אוהדת לממשלה. היא הזהירה את ארגוני העובדים, כי אם לא ייזהרו להבא, כל דבר יעשה בחקיקה.

לדברי פרופ' בן-ישראל, המו"מ הקיבוצי מספק את כל התשובות הנדרשות ואין צורך להגביל את זכות השביתה. כך למשל, ניתן לבטל בהסכמה הדדית הסכם קיבוצי, אם אכן יש צורך כלכלי בכך.

פרופ' הארי כץ, חבר הפקולטה ליחסי עבודה באוניברסיטת קורנל, ארה"ב, ומומחה בעל שם עולמי ליחסי עבודה, שהיה מרצה-אורח ביום העיון, אמר כי מדינות אירופיות שעשו שימוש נרחב במו"מ הקיבוצי הצליחו להגיע לצמיחה כלכלית ולשקט תעשייתי. שתי הדוגמאות המובהקות הן הולנד ואירלנד, שאימצו את המודל של מו"מ קיבוצי משולש (ממשלה-מעסיקים-עובדים) והגיעו לצמיחה כלכלית מרשימה ביותר בעשור האחרון.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, אמר בדיון, כי הוכח שיש חשיבות בקיומו של בית הדין לעבודה כגוף נייטרלי, המסייע לצדדים לחזור לשולחן המו"מ ולהגיע להסכם.

עו"ד חיים ברנזון, מומחה ליחסי עבודה, חלק שבחים לבית הדין לעבודה ואמר, כי נהג בזהירות, בחוכמה, בשיקול דעת ובאורך רוח. עם זאת טען עו"ד ברנזון, כי אל לו לבית הדין לגלות סלחנות כלפי שביתות בלתי-חוקיות, הכוללות הפרה בוטה של הכללים המקובלים ושל הפרוצדורה המשפטית. כמו כן, קרא ברנזון לבית הדין שלא לצאת בהצהרות פומביות, בפסקי דין ומחוץ לפסקי דין, כמו הצהרות שנשמעו בעבר על חולשת ההסתדרות המחייבת תמיכה בהתארגנות עובדים.

לדברי ברנזון, הצהרות אלה הן הצהרות מזיקות, כי הן מתפרשות בציבור כאילו לבית הדין הטיה לאחד מן הצדדים. לטענתו, הפסקת הוצאת צווי מניעה על-ידי ביהת הדין הייתה טעות, שכן היא יצרה תחושה של שכרון כוח בהסתדרות והביאה להפקרות והיעדר לוח זמנים מחייב לסיום המו"מ.

עוד אמר ברנזון, כי "השביתה הוירטואלית" עליה הכריזה ההסתדרות היא חידוש מעניין בתחום משפט העבודה, אך היא איננה מתאים בהכרח לכל מצב. לדבריו, חידוש זה מאפשר יצירת לחץ כלכלי על המעביד, מבלי לפגוע בציבור וכי מדובר ברעיון מאוזן וטוב.

עו"ד ברנזון הדגיש, כי זכות השביתה היא חירות יוצאת דופן, שיש להשתמש בה בזהירות, שכן היא גורמת למעשה לנזק, למחדל ולהפרת חוזה. יחד עם זאת, הוא הביע התנגדות להצעת החוק לעריכת משאל בקרב העובדים לפני שביתה וטען, כי אינה מעשית ואינה נכונה ברמה הארצית. לעומת זאת ציין, כי ייתכן שברמת המפעל היא יכולה להוות צעד בדרך לדמוקרטיזציה של יחסי העבודה.

עו"ד אורנה לין, לשעבר ראש ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין ומומחית לדיני עבודה, תקפה בחריפות את הצהרות האוצר כאילו יש בישראל יותר מדי שביתות. לדבריה, טענה זו מושמעת בעקביות כבר משנות ה-20' של המאה הקודמת. היא גם דחתה את האבחנה בין שביתה פוליטית לשביתה כלכלית, וטענה כי כל שביתה היא שביתה פוליטית, בפרט בשיטת המשפט היוצרת אחידות בין הפרטי לציבורי.

לין הוסיפה וטענה, כי השלטון כיום הוא בלתי מרוסן בכל הקשור לחקיקה הפוגעת בזכויות עובדים ולכן קיימת, כתגובה, הקצנה גם מצד ארגוני העובדים. לדבריה, השלטון איננו מהסס לפגוע בהסכמי עבודה קיבוציים ולבטל זכויות שעוגנו בהסכמים אלה ואחרים. היא טענה, כי המשוואה הפוליטית-חברתית השתנתה וזזה ימינה ובתנאים כאלה קשה לקיים כללים משפטיים רגילים ואמרה כי ניתן אמנם להגביל את זכות השביתה, כמו כל זכות יסוד אחרת, אך יש לעשות זאת רק כאשר יש סכנה ודאית וקרובה לפגיעה ממשית בציבור.