ועדת האתיקה הקלה עם ח"כים מתקיפים בגלל תגובת המותקף

חברי הכנסת אחמד טיבי וטלב אבו עראר התגרו בחוואי שי דרומי וכינו אותו רוצח, אך ועדת האתיקה של הכנסת החליטה שלא להחמיר עמם בגלל שדרומי השיב לאבו עראר וכינה אותו "דפוק". זאת, על-אף שדרומי, שאינו חבר כנסת, כלל אינו כפוף לכללי האתיקה של הכנסת ועל כן אין כל הצדקה להתחשב בדבריו.

טיבי התגרה, דרומי הגיב

ועדת האתיקה של הכנסת, בראשות ח"כ יצחק וקנין (ש"ס), פרסמה את החלטתה בקובלנה שהגיש דרומי לאחר שהותקף מילולית על-ידי טיבי ועל-ידי אבו עראר בדיון של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שהתקיימה ביולי האחרון בכנסת ושעסקה בקדחת מלטה בעדרי צאן.

מייד לאחר שהחל דרומי לדבר, כחוואי המחזיק בעדר צאן הנגוע במחלה, תקף אותו טיבי וטען שהוא יכול "לירות בעדר אחד אחד". בכך, רמז לפרשיה שבה הסתבך דרומי בעבר כשירה למוות בפורץ שנכנס לחוותו. אותה פרשיה הסתיימה לאחר שדרומי זוכה מכתב האישום בגין הריגה שהוגש נגדו.

טיבי ביקש לרשום בפרוטוקול שלא נוח לו שדרומי משתתף בישיבה שהוא יזם. בתגובה ניסה דרומי להשאיר את הדברים ענייניים ככל שניתן: "לפרוטוקול, אני מצטער בשבילך אבל הנושא הזה חשוב מדי בשביל להיכנס לעניינים כאלה", אמר.

בהמשך הישיבה ביקש יו"ר הוועדה מדרומי לצאת מן האולם ואז אמר טיבי "חבל שבאת". ח"כ טלב אבו עראר הוסיף: "מי זה? הרוצח?" וטיבי השיב: "כן". בתגובה אמר אבו עראר לדרומי: "זה הרוצח דרומי? צא צא". על כך ענה לו דרומי: "תשתוק, יא דפוק".

ח"כ טיבי טען בעקבות הדברים הללו כי "מי שאומר לחבר כנסת דפוק לא ייכנס לבית הזה לעולם". לטענתו, לאבו עראר חסינות המתירה לו לומר כל מה שהוא רוצה.

המתקיפים הרוויחו ללא הצדקה

ועדת האתיקה של הכנסת קבעה בהחלטתה באופן ברור ומוחלט כי חברי הכנסת טיבי ואבו עראר נהגו באופן החורג באופן ניכר מכללי ההתנהגות בכנסת כשכינו את דרומי 'רוצח'.

"ועדת האתיקה סבורה כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו אדם מוזמן לדיון בוועדה של הכנסת ומוצא עצמו מותקף ומושפל מבלי שהתגרה בחברי הכנסת", ציינה הוועדה.

יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, ח"כ וקנין, כתב בהחלטה עוד כי אם טיבי היה מסתפק באמירתו הראשונה, כי יש לו חוסר נוחות מהימצאות דרומי בוועדה - לא הייתה בכך כל בעיה. "אולם אין לקבל מצ שבו מכנים אדם רוצח במהלך דיון מתועד ומשודר של ועדה, בהתחשב בכך שלא הורשע באותו אירוע ברצח וכאשר לא היה כל קשר בין הדברים שנאמרו באותו דיון לבין אותו אירוע", כתב.

עם זאת, הזכיר את דבריו של דרומי שאמר לח"כ אבו עראר "תשתוק, יא דפוק" וציין שוועדת האתיקה רואה את ההתבטאות הזאת בחומרה. "בשל כך, החליטה שלא להחמיר, זו הפעם, עם חברי הכנסת הנקבלים", ציין. כל זאת, על-אף שדרומי, שאינו חבר כנסת, אינו מחויב לכללי האתיקה של הכנסת. בשל כך, ההתחשבות בדבריו שנאמרו בתגובה לפרובוקציה על-ידי מי שחוסים תחת כנפי החסינות הפרלמנטרית באופן שהשאיר את טיבי ואבו עראר התוקפנים והמשמיצים עם הערה בלבד - לא הגיונית ולא צודקת. במובן הזה, לא רק ח"כ אבו עראר התגלה כ'דפוק' אלא גם ועדת האתיקה של הכנסת.

שכרון הכוח נתקל ברשת החברתית

אתמול פרסמנו ב-News1 את הקלטת השיחה שקיים סגן ראש עיריית לוד, יוסי הרוש, עם אם שפרסמה בפייסבוק פוסט מאשים נגד מורה של בנה. הרוש נשמע בהקלטה מאיים על האם שאם לא תסיר את הפוסט ותמחק אותו - תפעל העירייה להוצאת הבן שלה מחזקתה.

אמנם הרוש הודה בטעותו ולכאורה התנצל, אולם קשה מאוד להתחמק מן התחושה שמה שקרה הוא ששיטת מצליח לא הצליחה פה. הוא ניסה להפחיד את האם, שכבר איבדה בעבר את החזקה על בנה עד שקיבלה אותו בחזרה לחזקתה, בנקודה הכואבת לה ביותר.

בשעות הערב ניסה חברו של הרוש למועצת העיר ולסיעת הבית היהודי להגן עליו בפייסבוק. "היום קיבלתי עוד דוגמה לסוג של טרור מכוער שמופעל מעת לעת עלינו, נציגי הציבור. הולך לו עיתונאי שחי מאייטם לאייטם, ובאין אייטם – בצעד כל כך שפל בעיני, הוא פשוט חייב לייצר אחד כזה, ובכל מחיר. גם אם האייטם רדוד, וגם במחיר פגיעה באדם... אני מחזק את ידי חברי ושותפי לדרך יוסי הרוש, שפועל לגבות באופו מלא את העובדים שלו, וכל הסיפור התחיל מכיון שלא יכל להשלים עם העובדה שאותה אימא יורדת לחיים של מורה בישראל".

הניסיון לטעון שביקורת שכותב עיתונאי על נבחר ציבור שמקבל משכורת מהקופה הציבורית על התנהלות כוחנית של אותו נבחר ציבור (גם אם לדעתו ולטענתו היא צודקת) היא טרור משקפת חוסר הבנה מוחלט של המקום של נבחר ציבור ושל היחס שאמור להיות לו עם הציבור. אם כבר, מי שניסה לפעול באופן מעורר פחד ואימה זה הרוש עצמו. ההתנצלות שלו על חוסר ההבנה של משמעות דבריו לא יכולה לכפר על הכוחנות הגדולה של האיום שהשמיע, שמהווה צוהר לשכרון הכוח שבו יכולים ללקות בעלי שררה. מזל שיש רשת חברתית שתעמיד אותם במקומם.

תאונת הירי ועיר המקלט

צילום: ישי רוסלס ז"ל [צילום: דובר צה"ל]

במהלך שירותי הצבאי במילואים כמש"ק מרגמות הייתי קרוב יותר מפעם אחת לטעות ירי שעלולה בקלות רבה מאוד לעלות בחיי אדם. באחת הפעמים היה זה תרגיל, דומה מאוד לתרגיל שבו מצא השבוע את מותו הקצין ישי רוסלס ז"ל. הצבנו את המרגמות שלנו במקום שיועד להן - על-פי ההנחיות שקיבלנו ממפקדי הגדוד - והמתנו עד לשעת תחילת התרגיל. כחצי שעה לפני תחילת התרגיל הגיע אלינו פתאום סיור של המג"ד ושל קצינים נוספים. הם הסתכלו על המפות, הרימו את עיניהם לעבר המרגמות ושוב החזירו אותן אל המפות. אחרי דקה או שתיים הודו בטעותם. אם היינו יורים באותו מקום, סביר להניח שהיינו פוגעים בחברינו.

במלחמת לבנון השנייה זה קרוב אפילו יותר לתאונה ממשית. הוצבנו על גבול ישראל-לבנון וירינו לעבר מטרות רבות שהוגדרו לנו. בגלל כמות המטרות הרבה והגזרה הרחבה הצבנו בשטח שתי מערכות של מוטות שבאמצעותם כיוונו את המרגמה.

באחד מן הלילות הוקפצנו אל העמדה לירי מהיר. תוך זמן קצר מאוד הוצאנו את הנתונים הנדרשים והצבנו אותם במרגמה. הפצצה נורתה ולאחר קצת יותר מדקה נשמע פיצוץ ביעד. או לפחות כך חשבנו. שניות ספורות אחרי הפיצוץ עלו בקשר חברינו לפלוגה ודיווחו שמישהו יורה פגזי מרגמה שפוגעים קרוב מאוד למוצב שלהם. בדקנו את הנתונים. הכל היה נכון. בדקנו שוב ושוב ואז גילינו לחרדתנו שבמקום לכוון אל גזרת הירי הדרומית כיוונו אל הגזרה הצפונית.

סמוך אל המקום שבו הוצבה המרגמה שלנו, בהרי נפתלי, נמצא המקום שבו שכנה העיר קדש שהייתה בעידן העתיק עיר מקלט שאליה ברחו רוצחים בשגגה. כמי שהיה אחראי לאותה טעות ירי שרק בנס לא הסתיימה בהרוגים, רציתי לברוח לעיר מקלט כזאת. אני בטוח שמי שאחראי לטעות שהובילה למותו של ישי רוסלס ז"ל רוצה גם הוא לנוס לעיר מקלט. לבי עליו.