תובע את שותפיו

( 17-12-15) משה בן אבו מתל אביב מומחה לאבטחת מידע הגיש תביעה בסך 60 מיליון שקלים ( לצרכי אגרה) כנגד נתנאל דוידי  ואורי אלטר שותפיו לחברת הסייבר הישראלית סייברה ( CYVERA) בטענה לנישולו ממרבית מניותיו בחברה. לטענתו כפועל יוצא מנישולו, במועד מכירת החברה שייסדו הוא ושותפיו לחברת אבטחת המידע PALO ALTO NETWORKS בעסקה ששיקפה לחברת סייברה  שווי של 200 מיליון דולר, הוא החזיק ב-45,850 מניות בלבד מתוך מיליון מניות בהן החזיק קודם לפעולות הנישול, ודילול אחזקותיו העשיר את שותפיו שבמועד מכירת החברה זכו בתמורה מוגדלת עבור מניותיהם, ומכאן תביעה זו המוגשת לצורך השבת חלקו בחברה.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נאמר כי החברה אותה הקימו הצדדים ואשר מניותיה הוקצו ביניהם בחלקים שווים התבססה על טכנולוגיה שפותחה על ידי התובע, וכי בראשית דרכה כאשר העבודה התמקדה בפיתוח הטכנולוגי, התובע הוא זה שנשא בעיקר נטל העבודה. אולם תוך זמן קצר יחסית מוצר הדגל של החברה הבשיל והנתבעים עברו ל"קדמת הבמה", וכאשר סברו כי הם אינם זקקים עוד לתובע פעלו על מנת לנשל אותו ממניותיו בחברה, והחתימו אותו בעורמה בשתי הזדמנויות נפרדות על מסמכי נישול בהם הוא ויתר בשתי פעימות מבלי שיקבל כל תמורה על מרבית מניותיו בחברה.

לדברי התובע הנתבעים ניצלו את האמון הרב שהוא נתן בהם, הציגו לו מצגים כזבים כאילו אין לו ברירה של ממש וכי הוויתור הנדרש מצדו על המניות הוא מבחינתו הרע במיעוטו והדרך היחידה בה לא "יאבד הכול", והובילו אותו לחתום על מסמכי הנישול. בנוסף הנתבעים שהיו מודעים לכך שהוא אינו יודע מהו ערך מניותיו בחברה לא גילו לו את שווי המניות עליהן הוא נדרש לוותר.

לדברי התובע לפני נישולו בינואר 2013 הוא החזיק ב-25.45% מהון המניות המוקצה של החברה ושווי מניותיו עמד על כ-1.3 מיליון דולר. לטענתו במסגרת הנישול הראשון ניטלו ממנו ללא תמורה מניות ששווין המינימלי עמד על למעלה מ-850,000 דולר ואחזקתו בחברה ירדה מ-25.45% ל-10.37% מהון המניות של החברה ובעקבות הנישול אחזקותיהם של שותפיו גדלו מידית מ-25.45% ל-30.60% מהון המניות של החברה.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד ערן פרזנטי, דני כביר, ומדלן כהן נאמר כי לאחר השלמת הנישול הראשון הוצא התובע מדירקטוריון החברה ומודר מכל ההחלטות העסקיות החשובות, וכי לאחר מכן פעלו הנתבעים ביתר שאת לדחיקת רגלו מפעילות הפיתוח של החברה. החל ממאי 2013 טוען התובע שבו ופעלו הנתבעים על מנת לנשל אותו מזכויותיו הנותרות בחברה, ובעקבות הנישול השני אחזקתו בחברה ירדה ואילו אחזקותיהם של שותפיו בחברה עלו ולאחר הנישול השני הוא נדחק החוצה מהחברה ומודר מכל המתרחש במטה החברה, וכך נדחק בהדרגה אל מחוץ לחברה.

לטענת התובע המרוויחים הגדולים ממכירת חברת סייברה היו הנתבעים אשר כתוצאה מנישולו קיבלו (כל אחד מהם) עבור אחזקותיהם כ-28 מיליון דולר, ואלמלא נישולו היו מחזיקים בחלק יחסי קטן  יותר ממניות החברה והיו מקבלים תמורת אחזקותיהם תמורה נמוכה יותר משמעותית.

התובע מציין כי עם השלמת מכירתה שינתה סייברה את שמה לפאלו אלטו נטוורקס ישראל, וכי הוא שתחילה התקשה להאמין כי רומה על ידי שותפיו שהיו עבורו יותר משותפים ובהמשך חש נכלם מהאופן בו הולך שולל, לא מיהר להתעמת עם שותפיו לשעבר וקיווה כי ניתן יהיה להימנע מפתיחה בהליכים משפטיים.

התובע מבקש מבית המשפט לקבוע את בטלותם של שני מסמכי הוויתור עליהם הוחתם במרמה ותוך הטעייה חמורה, ובהמשך לביטול מסמכי הוויתור להורות לנתבעים לשלם לו את ההפרש בין הסכום שקיבל בעקבות מכירת החברה ל-PALO ALTO לבין הסכום שהיה מקבל אלמלא נחתמו מסמכי הוויתור האמורים.