בית משפט השלום בתל אביב גזר (יום ב', 29.12.03) חצי שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי על הרב יצחק ברדע, שהיה רבה הראשי הספרדי של העיר רמת גן, לאחר שהרשיע אותו ב-3 עבירות של נטילת שוחד במטרה לזרז הליכי גיור וזיכה אותו משני אישומים של עושק.
לאחר שיקבל בית המשפט את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, יוחלט האם העונש ירוצה במאסר או שיומר בעבודות שירות.
כזכור, לפני כחודש הורשע הרב ברדע, לאחר שנקבע כי בשנים 91'-93' נהג להפנות מועמדים לגיור לרב בצרפת, כדי לזרז את הליכי הגיור שלהם, ובתמורה קיבל מהם אלפי דולרים [ראו בהמשך].
במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה התביעה לגזור על הנאשם עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל, למרות השיהוי הרב שחל בהגשת כתב האישום (הוגש בשנת 98' בגין מעשים בשנים 91'-93'). הסניגור, פרופ' דוד ליבאי, סבר כי יש להסתפק בעבודות שירות.
"בבואי לגזור את עונשו של הנאשם", ציין השופט דניאל בארי, "התחשבתי בעברו הנקי, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בעדויות האופי שהושמעו בפניי, מהם עלה כי לאורך שנים הנאשם סייע רבות לאנשים במצוקה בכסף, במזון ובבגדים".
בנוסף... נתתי משקל ממשי לעיכוב הבלתי סביר בהגשת כתב האישום. הגשת כתב אישום 5 שנים לאחר סיום החקירה, גורם לעינוי דין קשה לחשוד, ויש לתת משקל ממשי לליקוי זה. במסגרת שיקוליי, שקלתי גם את העובדה כי הנאשם התפטר מתפקידו, כרב העיר רמת גן, בעקבות ההליכים הפלילים נגדו והרשעתו בדין".
ואולם, "מול כל הנסיבות שצויינו לעיל, עומדת החומרה המיוחדת של עבירת השוחד, עבירה שפוגעת פגיעה קשה באמון הציבור בעובדי הציבור וגורמת להתערערותו של המשטר התקין במדינת ישראל. בית המשפט העליון חזר והדגיש, בשורה ארוכה של פסקי דין, את החומרה המיוחדת של עבירת השוחד, ואת הצורך לגזור עונשים מרתיעים על אלה שהורשעו בעבירה זו".
לפיכך, גזר כאמור בית המשפט על הרב ברדע 18 חודשי מאסר, מהם 6 לריצוי בפועל. "לאור הנסיבות שפורטו לעיל, הנני שוקל לקבוע כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. העתק מגזר דין זה יועבר לממונה על עבודות השירות לצורך מתן חוות דעתו".
הכרעת הדין
הרב יצחק ברדע מונה לרב הראשי של רמת גן בשנת 90'. שנה לאחר מכן, החליטה הרבנות להקים בית דין מיוחד לגיור, בשל הלחץ הרב על בתי הדין הרבניים. הרב ברדע מונה לעמוד בראש בית הדין המיוחד, ושימש בתפקיד זה עד שנת 93'.
על-פי כתב האישום, כמה מהמועמדים לגיור הופנו אל הרב ברדע באמצעות אישה בשם אווה צרור. בית המשפט דחה את טענת סניגורו של הרב, פרופ' דוד ליבאי, לפיה הגם ש"ידע כי הגב' צרור לא מפנה אליו אנשים 'לשם שמיים', הוא לא קיבל כספים עבור הגיור". ברדע הודה כי צרור נתנה לו סכומים קטנים של 500-400 ש"ח, על-מנת לחלקם לחברי בית הדין ועובדי המקווה, "שעבדו בשעות לא שגרתיות בהתייחס לשעות הפעילות של המקווה".
השופט דניאל בארי קבע, כי גרסתו זו של הרב, אותה הציג רק בבית המשפט, סותרת את גרסתו במשטרה ולפיכך היא בבחינת עדות כבושה.
"דברי החרטה שהביע הנאשם על מעשיו וההדגשה שלו שזה קרה עם 'המאכערית היחידה' שלו, גב' צרור, מצביעים על מודעות הנאשם לפסול שבמעשיו ולקלון שהמיט על עצמו במעשים אלה. לא בכדי הנאשם הגדיר את קבלת הכספים 'כמגעילה' ולא כפי שניסה להסביר בפניי, כיוון שחש כמו אחראי מלצרים, שמחלק טיפים. דברי הנאשם שהוקל לו כשהגיור תמורת כסף בוצע בחו"ל על-ידי רב אחר, מצביע על הבנתו כי קבלת כספים עבור הגיור לא מתיישבת עם הפעלת שיקול דעת עצמאית לעניין קביעת התאמת המועמד לגיור", קבע השופט בארי.
הרב הודה, עם זאת, כי הפנה כ-20-30 מתגיירים אל רב בפריס, לצורך קיצור ההליכים ולקח מהם בין 2,500-3,000 דולר, כ"דמי טיפול" ותשלום לרב בצרפת. ואולם, הרב זוכה משני אישומי העושק בעניין זה, לאחר שהשופט קבע, כי לא הוכח במידה הנדרשת כי מדובר בסכום "העולה במידה בלתי סבירה על התמורה המקובלת... לא הובאו בפני ראיות לענין התמורה המקובלת ואף לא הוכח בצורה מספיק ברורה איזה חלק מהסכום שקיבל הנאשם היה בגדר תמורה נטו".
ת.פ. 6891/03 מדינת ישראל נ' הרב יצחק ברדע
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה