הגבלת מזונות גם ללא סרבנות גט

בית המשפט למשפחה רשאי לקצוב ולהגביל את מזונותיה של אישה סרבנית גט, גם אם בית הדין הרבני לא קבע שהיא סרבנית שכזו - קובע לראשונה (יום ה', 5.11.15) בית המשפט העליון, בהתייחסו למקרה של "מות נישואין" כאשר בני הזוג טרם התגרשו.

הסוגיה שנדונה נגעה למקרים בהם האישה מסרבת להתגרש בטרם יובטחו זכויותיה הכלכליות, בעיקר כאשר הבעל היה המפרנס היחיד והיא לא עבדה מחוץ לביתה שנים רבות. המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופט צבי זילברטל קבעו, כי במקרה כזה אין מקום לחייב את הבעל ללא הגבלה בתשלום מזונות (לפני הגירושין). השופטת דפנה ברק-ארז סבורה, בדעת מיעוט, כי אין מקום להגבלה שכזו.

הנושא בו דן פסק הדין הוא איזון בין חשש מפני סרבנות גט ממניעים כלכליים, לבין החשש בו האישה (או הבעל במקרים הפוכים) תיוותר ללא מקורות הכנסה לאחר הגירושין. במקרה שהובא בפני בית המשפט העליון, קבע בית המשפט המחוזי שהמזונות ישולמו רק לתקופה קצובה ושהם ייפסקו בסיומה גם אם בני הזוג לא ייפרדו. העליון קיבל (בדעותיהם של ברק-ארז וזילברטל) את ערעורה הנקודתי של האישה, אם כי ברמה העקרונית נקבע כאמור שבית המשפט יכול להטיל מגבלה שכזו.

לדעת רובינשטיין הפתרון לקשיי הפרנסה של מי שלא עבדה מחוץ לבית, מצוי בחוק יחסי ממון, המאפשר לקבוע חלוקה בלתי-שווה של נכסי בני הזוג. לדבריו, לא ניתן ליצור זיקה בין ההליך הרבני להליך המשפטי לצורך קביעת המועד בו האישה אינה זכאית למזונות, שכן לבתי משפט אלו יש שיקולים שונים.

זילברטל סבור, כי התבוננות רחבה לבעיית סרבנות הגט מוליכה לאימוץ דעתו של רובינשטיין. הוא חושש, שקבלת דעתה של ברק-ארז תוביל לכך שגם בתביעות נזיקין לא יוכל בית המשפט למשפחה לקבוע שהבעל הוא סרבן גט, מבלי שבית הדין הרבני יקבע זאת תחילה. זילברטל ער לחשש שמניעת מזונות תדרדר את האישה לעוני, וכמענה לכך אומר שיש לקבוע כללים ברורים למניעת המזונות, ושבתי המשפט למשפחה ינהגו באחריות ועל-פי הפסיקה הקיימת בנושא.

"במקרים המתאימים יש לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה למנוע תמריצים מסרבני ומסרבניות גט הפועלים בחוסר תום לב", קובע זילברטל. הוא מדגיש: "בהחלט ייתכנו מקרים בהם בית המשפט האזרחי יהיה מוסמך לקצוב מזונות אישה, גם כאשר מדובר באישה שלא עבדה מחוץ לבית משך שנים רבות. כך למשל, אישה שנותר לה פרק זמן ארוך עד לגיל פרישה, תוכל תוך תקופת הסתגלות סבירה (שאורכה תלוי בנסיבות הקונקרטיות) לרכוש מקצוע, לצבור ניסיון ולעמוד על רגליה מבחינה כלכלית. במשך תקופת ההסתגלות האישה תהא זכאית למזונותיה (או לסכום דומה באמצעות אחד מהכלים המשפטיים האחרים העומדים לרשות בית המשפט), עד שתממש את פוטנציאל ההשתכרות שלה.

"חשיבות רבה יש גם לייחס לאופי היחסים לאורך שנות הנישואין ובעיקר לשאלה האם האיש עודד את אשתו לנהל את משק הבית ובכך לוותר על רכישת מקצוע והשכלה גבוהה, או שמא עשה כל שביכולתו כדי לאפשר לה התפתחות אישית ומקצועית, והייתה זו דווקא היא, בניגוד לדעתו, שבחרה להישאר בבית. שיקולים אלה רלוונטיים וראוי שיובאו בחשבון על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בדונו בבקשה לקציבת מזונות אישה שאינה בעלת מקורות כלכליים עצמאיים".

ברק-ארז הציעה לעשות שימוש ב"מזונות משקמים": מזונות שיינתנו לאישה עד שתוכל לעמוד על רגליה מבחינה כלכלית, וזאת מכוח עקרונות של הגינות ותום לב. ככלל, אומרת ברק-ארז, יש לקבוע מראש עד מתי יינתנו מזונות אלו, אם כי ייתכן שיהיה זה לתקופה ארוכה. לדעתה, בית המשפט למשפחה אינו יכול לשלול מהאישה את מזונותיה, כל עוד בית הדין הרבני לא קבע שהיא סרבנית גט.

את האישה ייצגו עוה"ד דוריס גולשה-נצר ורועי אשכרי, ואת הבעל - עו"ד מקסים ליפקין.