העליון מקל בראיות לסגירת חשבון

רמת ההוכחה הנדרשת מבנק לצורך סירוב להעניק שירות היא ברמה פחותה מזו הנדרשת במשפט האזרחי, ודומה במידת-מה להסתמכות על ראיות מינהליות. כך אומר (1.11.15) השופט נעם סולברג, בהתייחסות ראשונה של בית המשפט העליון לסוגיה זו.

סולברג אומר: "נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי.

"עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מינהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מתחם שיקול דעתה)".

הדברים נאמרו בהחלטתו של סולברג לדחות על הסף את ערעורן של שתי אגודות מוסלמיות על החלטת בנק הדואר לסגור את חשבונותיהן, לאחר שעלה חשש שהן קשורות לפעילותו של חמאס. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתן למנוע זמנית את הסגירה עד להכרעה בתביעתן, וסולברג דחה את ערעורן על החלטה זו.

סולברג אומר תחילה, כי בית המשפט אינו נוטה להעניק סעד זמני הזהה למעשה לסעד העיקרי, כפי שנעשה בתביעה זו. לגופם של דברים הוא קובע, כי קיים חשש ממשי המצדיק את סגירת החשבונות. עוד מדגיש סולברג את העובדה שמדובר בחשש למימון טרור:

"לבנק מסוּר שיקול דעת מנהלי בסוגיות אלו, לרבות בעניין סבירות ההחלטה אם לסרב ליתן שירות בנקאי לגורם המעורר חשש לביצוע עבירות של מימון טרור - וזאת לאור הסכנה לציבור וכן לאור חשיפת הבנק עצמו לסנקציות פליליות קשות ולפגיעה בשמו הטוב... . הנה כי כן, סירוב למתן שירות בנקאי בשל חשש מפעילות של מימון טרור איננו רק סביר, אלא גם מתחייב". את האגודות ייצג עו"ד האשם דלאשה.