סוגיה עקרונית להכרעת בית הדין הארצי לעבודה

האם הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים מטילות חובה על ציבור המעסיקים בישראל לבטח את עובדיהם בהסדר פנסיוני הכולל כיסויים למקרה מוות או נכות, ובכך לדאוג לזכויות העובדים ואף לזכויותיהם של שארית בשרם, גם במקרה של מוות או נכות כתוצאה ממחלה או תאונה? בסוגיה זו מתבקש להכריע בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

זאת בעקבת פסק דין שניתן לפני כחודשיים בבית הדין האזורי לעבודה באילת הקובע כי לא מוטלת חובה על המעביד לבטח את העובד בביטוח פנסיוני מקיף הכולל כיסויים למקרה מוות או נכות.

פסק הדין ניתן בעניינה של ליליאן מסעודה לנדסברג שהועסקה משך כ-5 שנים על ידי חברת גל-רוב יועצים מאילת העוסקת בשירותי ניהול חשבונות וייעוץ. לנדסברג אובחנה כסובלת ממחלת הסרטן ובעטיה שהתה בתקופת אובדן כושר מלא משך כחצי שנה.

לנדסברג פנתה אל חברת הביטוח מגדל בבקשה לקבל לרשותה את כספי הנכות בשל אובדן כושר עבודה המגיעים לה במקרה של אובדן כושר עבודה בהתאם לפוליסת ביטוח המנהלים שלה, אולם אז התברר לה כי מעסיקתה בחרה באופן חד צדדי ובניגוד להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק משנת 2008 לבטח אותה בהסדר פנסיוני שאינו כולל רכיב פיצוי למקרה נכות או אובדן כושר עבודה, ובעקבות כך נגרם לה נזק ממוני על רקע אובדן כושר עבודה עת התגלתה אצלה מחלת הסרטן.

בעקבות כך הגישה לנדסברג תביעה כנגד גל-רוב יועצים לתשלום פיצוי בגין אובדן זכאותה לפיצוי אי כושר עבודה. התובעת ביקשה מבית הדין להצהיר כי הנתבעת הפרה את חובתה הקבועה בצו ההרחבה ולחייבה בשיעור הנזק שנגרם לה בגין הפרת החובה.

לטענת התובעת הנתבעת הייתה חייבת לבטח אותה בקרן פנסיה חדשה הכוללת כיסוי ביטוחי בגין נכות, וכי צו ההרחבה קובע כי בהעדר הודעה בכתב מהעובד בדבר בחירתו בקופה מסוימת מוטלת על המעסיק החובה לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה חדשה.

הנתבעת טענה כי קיימה את חובתה לפי צו ההרחבה והפרישה עבור התובעת כספים לביטוח מנהלים לאחר שהתובעת העדיפה אפיק פנסיוני זה על פני קרן פנסיה מקיפה חדשה, והחליטה על דעת עצמה להצטרף פוליסת ביטוח מנהלים ביודעה כי היא אינה מבוטחת בפנסיית נכות.

בית הדין בראשות השופט יוחנן כהן קיבל את גרסת הנתבעת וקבע כי יש לראות בפעולותיה של התובעת כמי שהביעה את רצונה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים, וכי מעדותה עלה כי הייתה מודעת לכך שהינה מבוטחת בביטוח מנהלים. לדעת בית הדין ככל שהתובעת הייתה מעוניינת בכיסויים ביטוחים הרי שהיה עליה לשלם זאת ממרכיב התגמולים, ולחילופין לרכוש כיסוי בנפרד לאובדן כושר עבודה, וכי אין זה מתקבל על הדעת להטיל חובה על המעביד לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של העובד, שכן חובה זו מרחיבה את יריעת חובותיו הרחבה בלתי סבירה בעליל.

בית הדין קבע כי הייתה מוטלת חובה על התובעת לקיים בירור בנוגע לפוליסה עליה חתמה, ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה, ועל כן יש לדחות את תביעתה.

בערעור שהוגש על פסק הדין נטען כי אין שום סייג או חריג בצו ההרחבה המתיר למעסיק לסטות מהוראות הצו ולבטח את העובד בהסדר פנסיוני שאינו כולל בתוכו כיסוי למקרה של נכות\אובדן כושר עבודה כפי שאירע במקרה הנדון.

לדברי המערערת בית הדין האזורי שגה כאשר לא נתן את המשקל הראוי להוראת הסעיף שבצו ההרחבה הנוגע לחובת הביטוח הפנסיוני והקובע באופן חד וברור כי על המעסיק לבטח את עובדיו בהסדר פנסיוני מסוג קרן פנסיה מקיפה או קופת גמל לקצבה (ביטוח מנהלים) "ובלבד שתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות באותה קופה או בקופה אחרת".

הדברים, נאמר בערעור מקבלים משנה תוקף כאשר בית הדין עצמו קובע בפסק דינו בצורה פוזיטיבית כי גם במקרה שבו העובד מוסר הודעה על זהות הביטוח הפנסיוני בו הוא בוחר, דבר שלא אירע במקרה הנדון, חובה על פי דין כי הסדר פנסיוני זה יכלול כיסויים למקרה מוות נכות.

לטענת המערערת באמצעות עו"ד איתי בן הרא"ש בית הדין האזורי טעה כאשר לא קבע באופן נחרץ כי החובה לביטוחו של העובד בהסדר פנסיוני הכולל כיסוי למקרה של נכות\אובדן כושר עבודה מוטלת לפתחו של המעביד בלבד. לדברי המערערת כשם שעובד אינו רשאי לוותר על שכר מינימום, הפרשות לפנסיה, שעות עבודה ומנוחה וכו' החובה לקיימם של חוקים אלה רובצת לפתחו של המעביד כך גם החובה לקיומו של הסדר פנסיוני האמור בצו ההרחבה מוטלת על כתפי המעביד.