מורה נחשדה בתקיפת שוטר והושעתה

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את בקשתה של סיגל דוגה למתן צו עשה זמני המורה לנציב שירות המדינה להקפיא את ביצוע החלטתו בדבר השעייתה מעבודתה כמורה, עד להכרעה בתביעה שבכוונתה להגיש לביטול החלטת ההשעיה.

דוגה היא עובדת הוראה של משרד החינוך משנת 2006 והחל משנת 2008 מועסקת בבית הספר "השלום" במבשרת ציון, ובשנת הלימודים תשע"ו שובצה לתפקיד מחנכת כיתה ו'. בראשית חודש אוגוסט התקבל בנציבות שירות המדינה דיווח על פתיחת חקירה כנגד דוגה בחשד לתקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט.

על פי הדיווח האמור שוטרים הגיעו לביתה של דוגה על מנת לעצור את בעלה ירון דוגה בגין עבירות זיוף, מרמה, והלבנת הון, ומשביקשו השוטרים להיכנס אל הבית, טענה סיגל דוגה בפניהם כי בעלה לא נמצא בבית ובעת שניסו להיכנס בכל זאת לבית החלה לקלל אותם ולנסות ולמנוע מהם מלעצור את בעלה תוך תקיפתו של אחד השוטרים.

סיגל טענה כי ביקשה מהשוטרים שהיו לבושים במדים אזרחיים להזדהות ולהציג בפניה צו מעצר, וכי סירובם להציג צו מעצר ולהזדהות גרם לה להתנגד לכניסתם לביתה, ואולם לאחר ששוכנעה כי הם שוטרים הרשתה להם להיכנס אל הבית. לדבריה היא לא הפעילה אלימות כלפי השוטרים והתנהגותה הייתה התנהגות סבירה של אזרח המגן על מתחם ביתו הפרטי מזרים שאינם מציגים כל הוכחה לכך שהם שוטרים.

בעקבות החקירה הפלילית החליט לפני כשבועיים נציב שירות המדינה להורות על השעייתה של סיגל דוגה לתקופה של חודשיים החל מתחילת שנת הלימודים. בהחלטתו הדוחה את בקשתה של דוגה להקפאת ההחלטה על השעייתה הדגיש בית הדין כי לעבירות בהן חשודה המבקשת נלווית עובדת היותה מורה ואשת חינוך, וכי בשלב הנוכחי התשתית העובדתית על פיה מחליט נציב שירות המדינה אם להפעיל את סמכותו להשעות עובד החשוד בעבירה שיש עמה קלון לנוכח העובדה כי המשך עבודתו עלול לגרום לנזק לשירות המדינה, למוטיבציה של עובדיו ולתדמיתו, היא הודעת רשויות החקירה באשר לפרטי העבירות הנחקרות ואשר בהן חשודה המבקשת.

לדברי בית הדין בראשות השופט דניאל גולדברג נציב שירות המדינה החליט להעדיף את האינטרס הציבורי בהגנה על תדמית שירות המדינה ועל כן החליט כי המשך עבודתה של המבקשת כמורה במערכת החינוך בעת שמתנהלת בעניינה חקירה בעבירה של אלימות נגד שוטרים ושיבוש הליכי משפט, תעביר מסר שלילי לציבור בכללותו ולציבור המורים והורי התלמידים במערכת בפרט.

בהחלטת בית הדין נקבע כי טענותיה של המבקשת באשר לנסיבות האירוע בעטיו היא נחקרה והעמדתה לדין נשקלת, אינן טענות מוכחות אשר אומצו כממצאים עובדתיים בהכרעת דין, וכי לא מן הנמנע כי טענותיה מוכחשות על ידי השוטרים שהגיעו לביתה על מנת לעצור את בעלה. בית הדין הדגיש כי העבירות בהן מדובר מכתימות את המבצע אותן בפגם מוסרי של רצון לשבש את פעולות רשויות החוק אף הפעלת אלימות נגד נציגן, ונלווית להן הנסיבה המחמירה של היות המבקשת אשת חינוך.

בית הדין השתכנע כי המדובר בשיקולים ראויים וסבירים וכי אין מקום להתערבותו בהם. בית הדין קבע כי לא נפל כל פגם של חוסר סמכות בהחלטת ההשעיה, ולא נפל פגם של חוסר סבירות או חוסר מידתיות המצדיק את התערבותו. הבקשה נדחתה והמבקשת חויבה בהוצאות בסך 1500 שקלים.