שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות לבהר-שרון, קיבלה החלטה כספית בלא שיהיה בפניה בסיס עובדתי שיאפשר את קבלת ההחלטה. כך עולה (יום ג', 18.8.15) מפסק דינו של בית המשפט העליון.
חברת עבודות העפר ברעד ביצעה עבור משרד הבינוי עבודות תשתית במרחב ניצנים, בפיקוחה של חברת ההנדסה יורם גדיש ובביטוחה של חברת איילון. באוקטובר 2008 הוצף אתר העבודות במי גשמים, איילון פיצתה את ברעד והגישה תביעה נגד גדיש בטענה שרשלנותה גרמה להצפה. גדיש טענה, כי האחריות כולה מוטלת על ברעד. בית משפט השלום דחה את התביעה.
איילון ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שם קבעה לבהר-שרון, כי אין להטיל על ברעד את מלוא האחריות, וכי יש לחלק אותה בשווה בינה לבין גדיש. על פסק דין זה ביקשה גדיש לערער לבית המשפט העליון, אשר קיבל חלקית את ערעורה.
השופט צבי זילברטל החליט להעניק רשות ערעור ולקבל אותו רק בנוגע לחלוקת הנזק בין ברעד לגדיש, באומרו: "בהעדר קביעה עובדתית לעניין היקף הנזק בבית משפט השלום, לא היה בית משפט קמא יכול לסיים את עבודתו בקביעת חלוקת האחריות בין הצדדים, והיה עליו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם השלמתו לגבי גובה הנזק. משלא נעשה כך, יש למלא את שהחסיר בית משפט קמא, ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום על-מנת שידון ויפסוק בשאלה מה היה נזקו של הקבלן".
השופטים יצחק עמית ומני מזוז הסכימו עם זילברטל. את גדיש ייצגו עוה"ד ח' עמידור ור' ליבשין, ואת איילון - משרד אטיאס-נוה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה