3 שופטי בג"צ, דליה דורנר, אילה פרוקצ'יה ואליעזר ריבלין, קבעו הבוקר פה-אחד, כי המדינה תקצה כבר בשנה הנוכחית כ-120 מיליון ש"ח, לצורך חינוכם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרת החינוך הרגיל, כמתחייב מחוק שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל.
בכך, קיבלו השופטים 2 עתירות נגד ההחלטה לעכב את ביצוע החוק, שהתקבלה באוצר במסגרת התוכנית הכלכלית.
אוגוסט 2002: בג"צ מקבל עתירה דומה
כזכור, בחודש אוגוסט אשתקד, דן בג"צ בעתירה של עמותת ית"ד (2599/00), וקבע כי "ילדים בעלי צרכים מיוחדים זכאים לחינוך מיוחד חינם, בין אם הם לומדים במוסדות ובכיתות מיוחדים, ובין אם הם משולבים במסגרות החינוך הרגיל. זאת, מתוך הכרה בכך שהצרכים המיוחדים הם שונים; ישנם ילדים שיוכלו לקבל את חינוכם אך במסגרת מיוחדת, ואילו ישנם ילדים שיוכלו למצות את הפוטנציאל הטמון בהם דווקא במסגרת הכללית, תוך שיקבלו סיוע מיוחד".
כבר קבע אז בג"צ, כי על המדינה להקצות את תקציבה כך שתוכל לממש את הזכות לחינוך של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הן במוסדות לחינוך מיוחד והן בבתי ספר רגילים. לנוכח מגבלות התקציב של המדינה נקבע, כי עליה "לקיים דרישות אלה, כמפורט בפסק הדין, לכל המאוחר במסגרת ההכנה של הצעת התקציב של השנה הבאה, והחל משנת התקציב הבאה, הכול במגבלה הקבועה בסעיף 7(ה) לחוק".
השופט תאודור אור נימק את הקביעה, בכך ש"חינוך מיוחד" משמעו חינוך הניתן לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בלי קשר לסוג המסגרת בה הם לומדים, ולכן יש לתיתו חינם.
בעקבות הפסיקה - תוקן החוק
ואכן, בחודש נובמבר האחרון, בעקבות הפסיקה האמורה, נתקבל חוק שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, בעקבות יוזמה של ועדת החינוך של הכנסת ותוקן חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1988. החוק קבע, כי תלמיד בעל ליקויים קלים, שלמד במסגרת החינוך המיוחד ומעוניין להשתלב במערכת החינוך הרגילה, יהא זכאי לתוספות שעות הוראה ולימוד ושירותים מיוחדים. עוד נקבע, כי סל השירותים יוענק ישירות לתלמיד ולא לבית הספר, כדי שהתלמיד יוכל ליהנות ממנו גם אם יעבור לבית ספר אחר.
עלותו התקציבית של החוק הוערכה בכמיליארד וחצי ש"ח, אולם יו"ר ועדת החינוך, ח"כ זבולון אורלב, טען כי אין לחוק עלות תקציבית, מאחר ומשרד החינוך מחוייב להקצות כספים אלה בכל מקרה.
בעתירה השנייה בנושא, שהגישו חברי הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) ויצחק הרצוג (עבודה), יחד עם קבוצה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, באמצעות עו"ד גידי פרישטיק, נטען כי שר האוצר והממונה על הכספים באוצר מעכבים את העברת הכספים לילדים אלה, בניגוד לחוק שנחקק לאחרונה בעקבות פסיקת בג"צ בנושא.
המדינה: יש להשאיר את תקצוב
החוק לשיקול דעתו של שר האוצר
בתשובתה למדינה, טענה המדינה כי בכוונתה לתקצב את החוק בסך כולל של 250 מיליון ש"ח, בפריסה של 7 שנים שתתחיל בשנת הכספים 2004, כך שבשנה זו יועבר סך של כ-35 מיליון ש"ח כתוספת לתקציב משרד החינוך, והיתר יתווסף בהדרגה במהלך שאר השנים. עוד ציינה, כי משרד החינוך ממילא הקצה כבר 401 מיליון ש"ח לשנה לתקצוב שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות החינוך המיוחדות. עמדת המדינה היתה, כי יש להשאיר את תקצוב החוק לשיקול דעת שר האוצר, "שבידיו הראייה הכוללת לצורכי התקציב של המדינה".
השופטים קבעו, כי החוק אינו מאפשר למדינה, בשל אילוצים תקציביים, שלא להעניק כלל חינוך מיוחד כלל לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, הנזקקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות תוך סיוע.
"המדינה מציעה לפרש הוראות אלה כקובעות כי לשר האוצר נתונה הסמכות להחליט שקבוצה אחת מבין הילדים בעלי הצרכים המיוחדים – היא קבוצת הילדים הנזקקים לחינוך במסגרות הרגילות – לא תקבל את הסיוע הדרוש לה, וממילא, לא תזכה לחינוך". ואולם, קבעה השופטת דורנר בהחלטתה, "פרשנות זאת אינה יכולה להתקבל. שכן, היא אינה מתיישבת עם תכלית החוק כפי שהיא עולה מהקשרן החקיקתי של ההוראות האמורות".
החוק מעניק את מעמד הבכורה לחלופת השילוב
"תכליתו של חוק חינוך מיוחד", הוסיפה דורנר, "היא להשלים את הוראות חוק לימוד חובה, ולקבוע את ההסדרים הספציפיים למימוש חובתה הכללית של המדינה, בהקשר של מסגרות החינוך המיוחד. זאת, על-רקע ההכרה בצורך ובחיוניות של מסגרות אלה, שבלעדיהן לא תוכל המדינה לדאוג למתן חינוך לציבור הנדרש להן, ולא תוכל למלא אחר חובתה כלפי ציבור זה. בהקשר זה אף הודגש, בתיקון 7, מעמד הבכורה הנתון לחלופת השילוב בחינוך מיוחד".
"הימנעות ממתן חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בשלבים המוקדמים של חייהם, מונעת מהם את האפשרות לקנות את המיומנויות הבסיסיות הנדרשות בכל חברה. כך, לא יוכלו ילדים אלה לקבל הזדמנות שווה לפתח את אישיותם, להגיע למימוש עצמי, ולהשתלב בחברה".
"המסקנה המתבקשת", קבעה דורנר, "היא כי שיקול הדעת שניתן לרשויות בתקצוב החינוך המיוחד - הוא מוגבל. אכן, ההוראות האמורות מאזנות בין המגבלות התקציביות של המדינה לבין הזכות לחינוך ולשוויון. אך כאמור, כל הילדים – לרבות ילדים בעלי צרכים מיוחדים הנזקקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות – זכאים לחינוך בסיסי חינם. ו[כבר נפסק כי] 'מקום בו מטיל חוק חובה מהותית עליה, לא תישמע המדינה בטענה של היעדר תקציב'".
שיקול הדעת של השר - רק מעל לסף התחתון
"עם זאת, לנוכח העלות הנוספת של החינוך המיוחד, החוק מאפשר, כסָף תחתון, לממן רק את הסיוע לאותם ילדים בעלי הצרכים המיוחדים שאינם יכולים לקבל חינוך כלל בלעדיו, ברמה המינימלית המאפשרת את שילובם. מעל לסָף זה, ניתן שיקול-דעת להחליט על היקף הסיוע שיינתן, על-בסיס קריטריונים חינוכיים-מקצועיים שיקבעו הרשויות המוסמכות".
מנתוני המדינה עולה, כי "שנת 2003 לא תוקצבה כלל, ואילו לשנת 2004 מתכוונת המדינה להציע תקציב בסכום זעום ביחס להערכת המומחים במשרד החינוך, תקציב שלא יאפשר את מימוש הזכות לחינוך אף ברמה המינימלית. טענות המדינה בדבר התקציב המופנה לחינוך המיוחד - אינן יכולות להתקבל. שכן, עוד בבג"צ יתד נקבע, כי סכום זה, שהופנה בעיקרו למוסדות החינוך המיוחד, אינו מספק את צרכי הילדים המשולבים במסגרות הכלליות".
"מצב עניינים זה אינו מקיים את תכלית החוק וסותר את חובת המדינה להגשים, ולו ברמה המינימלית, את הזכות לחינוך; וכן סותר הוא את חובתה לכבד את הזכות לשוויון".
לפיכך, קבעה דורנר כי "על המדינה להקצות מייד, לשנת הלימודים הנוכחית, תשס"ד, סכום אשר יהא בו כדי להפעיל את החוק, ולו ברף המינימום... כן יוטל על המדינה, במסגרת תקציבה לשנת הלימודים הבאה, תשס"ה, לגבש הסדר מלא וממצה, בדרך של קביעת קריטריונים ברורים, העולים בקנה אחד עם דרישות החוק, כפי שהובהרו בפסק דין זה".
בג"צ 6973/03 ליאת נתן מרציאנו ו-7 אח' נ' שר האוצר
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה