כמעט חסינות למומחי בית המשפט

יש לנקוט בזהירות ובריסון בהגשת תביעות נגד מומחה מטעם בית המשפט ולאפשר את הגשתן רק במקרים המתאימים. כך אומר (6.8.15) שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, בהתייחסות ראשונה של בית המשפט העליון לסוגיה זו.

"הכרה באפשרות של הגשת תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט מחייבת ריסון וזהירות יתרים", אומר זילברטל. הוא מוסיף: "תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט, ככל שבכלל תוכר, צריכה להיות מוגבלת למקרים הראויים, ובהם - כאשר אין לתובע הפוטנציאלי כל ערוץ תביעה אחר".

זילברטל מדגיש: "תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט היא, לכל הדעות, מהלך הטומן בחובו שלל בעיות, עד שקיימת דעה שלפיה אין להתירו ויש להקנות למומחה חסינות מפני תביעה... אך גם אם לא תישלל האפשרות האמורה, נראה כי יש לנקוט בעניין זה בריסון ובזהירות מרובה ולאפשר זאת רק במקרים מתאימים".

סכנה ל"הליך גורר הליך"

זילברטל מסביר, כי פתיחת פתח לתביעות נגד מומחי בית המשפט, עלולה לגרום להצפה של תביעות סרק מצידם של מי שאינם מרוצים מפסקי הדין בעניינם וכך ליצור "ערעורים מוסווים" עליהם. קיימת גם סכנה של "הליך גורר הליך": בית המשפט ימנה מומחה שיבדוק את הטענות נגד המומחה המקורי, ואז התובע עלול לתבוע גם את המומחה השני - וחוזר חלילה.

כל אלו עלולים לפגוע בעקרון סופיות הדיון עד כדי חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, לצד עלויות משפט גבוהות וייקור פוליסות האחריות המקצועית של המומחים. עוד עולה חשש, ממשיך זילברטל, שמומחים ראויים יחששו לשמש בתפקיד מטעם בית המשפט בשל התביעות האפשריות - ולדעתו זהו הטעם העיקרי למנוע תביעות נגדם.

לא לפגוע בציבור

לדברי זילברטל, "מומחה הממונה מטעם בית המשפט הוא בעל מעמד מיוחד, בבחינת זרועה הארוכה של הרשות השיפוטית, שתפקידו להקל עליה להכריע בסכסוך ובעניינים שבתחום מומחיותו. העובדה שהמומחה ממונה על-ידי בית המשפט ואמור לפעול מטעמו, משווה לו אופי שונה מנותן שירות רגיל לצדדים או למי מהם. לפיכך, ככלל, אין הוא בעל דברם של הצדדים עצמם.

"גם אם תפקידו כמומחה מטעם בית המשפט אינו תפקיד מעין-שיפוטי, עדיין הוא חב בניטרליות והגינות מיוחדת, עליו להפעיל שיקול דעת עצמאי, ללא מורה, מבלי שיהיה נתון להשפעות בלתי הוגנות, ללא משוא פנים או ניגוד עניינים. שומה על בתי המשפט להגן על מעמדו של המומחה מטעמם, למען יוכלו המומחים למלא תפקידם נאמנה, מבלי שיעמדו חשופים יתר על המידה לתובענות מצד הצדדים.

"...הגנה על מעמדו של המומחה הכרחית, אפוא, על-מנת להבטיח את האפקטיביות של נדבך חשוב וחיוני זה בהליך השיפוטי,
בהיותו כלי עזר מן המעלה הראשונה בידי בית המשפט. גישה אחרת עלולה לסכל באחת את מעמדם של נושאי תפקידים אלה, ומערכת אכיפת החוק והציבור בכללותו ייצאו נפסדים. יש לעודד מומחים בעלי שיעור קומה להתמנות מטעם בית המשפט. מטרה זו בוודאי לא תושג, ככל שמומחים אלה יהיו חשופים לתביעות מצד
מי מבעלי הדין שחוות דעתו של המומחה לא תניח את דעתו".

הדברים נאמרו בהחלטתו של זילברטל לדחות את בקשתם של חברת מ.ע.ג.ן נכסים ונילי וינברג, לערער על החלטת בתי משפט השלום והמחוזי לדחות על הסף את תביעתם נגד השמאי אלירם ליפה, ששימש כמומחה מטעם בית המשפט בסכסוך נדל"ן בו היו מעורבים. זילברטל קבע, כי המערערים הסכימו לממש את קביעתו של ליפה ואז תבעו אותו - מה שיוצר מעין השתק שיפוטי ואולי גם ניצול לרעה של ההליך.

וינברג ומ.ע.ג.ן חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את המערערות ייצג עו"ד דדי וינברג, ואת ליפה - עוה"ד דני יקירי ושי קין.