לא הלעלות

ישנם ללא ספק דרכים רבות לזכור ולא לשכוח את תקופת העבדות, מסיפורים על חיי העבדים בספרות ובקולנוע, וישנה הדרך בה בחרה האמנית נונה פוסטין, שנעמדה עירומה, כשלרגליה זוג נעלי עקב לבנות, במקומות בכל ניו-יורק בהם נמרו בעבר עבדים.

היום אין כמובן מכירות פומביות של עבדים, אך רוחות הרפאים נותרו עבור נונה במקומות כמו וול סטריט, היכן שבין הרחובות ווטר ופרל פעל שוק עבדים במאה ה-18. זוהי ללא ספק מחשבה מצמררת, אך האם בחירתה של האמנית שבחרה לעמוד על קופסא באמצע הרחוב כשהיא עירומה?

מסתבר שהתשובה בהחלט חיובית משום שהעירום שהציגה פוסטין הוא תזכורת גרפית לפגיעות ולחוסר האונים של העבדות. יתרה מכך, בכך שהיא חופשת את עורה להיסטוריה, היא מעבירה את הזוועה הבסיסית של הסחר בעבדים, שהופך אנשים לגוף, מכונה או שרירים בלבד..