דיון

יו"ר הכנסת בדיון לציון עשור להתנתקות: מעבר לאיוולת, היו במהלך הזה סממנים לא מעטים של רשעות ואטימות

מליאת הכנסת קיימה דיון מיוחד לציון עשר שנים לעקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר: רבים, ואני בתוכם, סברו מלכתחילה, שמדובר במהלך ציני ואכזרי שחסרונותיו עולים עשרת מונים על יתרונותיו. לא היססנו אז ואינני מהסס לומר זאת גם כאן ועכשיו: זו הייתה הפניית עורף שאין קשה ואכזרית ממנה, של מדינה ששלחה את אזרחיה ליישב חבל ארץ חולִי ומרוחק. מאות ואלפים נענו לקריאה, הקימו יישובים וקהילות, מערכת חינוך מפוארת, חברת מופת של חסד ונתינה, חקלאות איכותית ומצטיינת, ובעיקר - נוף אנושי איכותי מאין כמוהו, שבּוֹרָך באהבת אדם וַאדמה במובנם הפשוט ביותר והטוב ביותר. הייתה זו מהלומה איומה דווקא על ראשם של אזרחים פטריוטים ממדרגה ראשונה, שותפים מלאים לעשיה הציונית, מיטב בנינו ובנותינו. אלא שאיש לא יכול היה אז- ומעטים מסוגלים לכך אפילו היום - להשיב תשובה לשאלה אחת פשוטה: למה?

ביטוי לשורש הבעיה- לניכור, לציניות ולשקר, אפשר למצוא כבר בשם הרשמי שניתן למהלך זה: "התנתקות". הגדרה כל כך "טכנית", קרה ומרוחקת, כאילו אין מדובר בעקירת אנשים ובהוצאתם בכוח מביתם, הגם שמדובר כמובן בסמכות וברשות ובהחלטות שהתקבלו כדת וכדין. לא "פינוי", לא "נסיגה", ודאי לא "גירוש". אדריכלי ההתקפלות בחרו פשוט במונח "התנתקות"- כאילו מדובר באיזו העתקה או ניתוק של מכשיר או חפץ! ממש מלאכת מחשבת של מכבסת מילים, שנועדה לא רק לטשטש במכוון כל ממד אנושי ורגשי של המעשה הנואל, אלא להעניק את האשליה, שאם רק "נתנתק" מחבל עזה - תתמלא בכך משאלת לב של רבים להסתלק מאחריותנו לנעשה בעזה ולגורל תושביה, וכביכול נרוויח אהדה בעולם. זה היה מצג שווא, שכן ברור מראש שדבר זה לא היה קורה.

אמנם כן: בעיני המצדדים במהלך, היה בו פוטנציאל לסיכוי טוב יותר, כָּזה ששווה לשלם עבורו אפילו מחיר כל-כך יוצא דופן ולספוג השלכות איומות מבחינה אנושית, מוסרית, חברתית ולאומית. אלא שגם מי שתלו בו תקוות התבדו מהר מאד, וגילו באיחור את הנזקים הקשים של העקירה. הררי ההבטחות והתחזיות התבררו תוך זמן קצר כאשליה אחת גדולה.

רק מפאת כבודם של רבים וטובים מחברי הכנסת והשרים בעבר ובהווה, אינני מוצא לנכון לצטט מדברי הרהב מלאי הביטחון העצמי אך המנותקים מן המציאות, שהשמיעו בשעה שעמדו ממש מעל הדוכן הזה; בזה אחר זה הם גיחכו על ה"הפחדות" של מי שהזהירו מפני ירי טילים על אשקלון ביום שאחרי עזיבתנו את גוש קטיף, וליהגו כאן שוב ושוב על "הגברת הביטחון", כביכול, שתצמח לנו מן התכנית המהוללת. שלא לדבר על "העתקת המבט פנימה" ועל "טיפול בצמצום הפערים" - עוד הבטחות סרק ומקסמי שווא מבית מדרשם של מאחזי העיניים ונביאי השקר של תכנית העקירה הזו.

מהלך העקירה ראוי להיכנס לרשימה המפוארת והמפוקפקת, של מהלכים ששלטון או מדינה נקטו במהלך ההיסטוריה כנגד האינטרס של עצמם, ואשר זכו בפי ההיסטוריונית ברברה טוכמן לכינוי "מצעד האיוולת". יהיו אשר יהיו המניעים האמיתיים למהלך- הנזק שנגרם למדינת ישראל ולתושביה הוא עצום, והשבר טרם נרפא. שילמנו במטבע קשה, המחיר האזרחי והחברתי היה כבד וחסר תקדים בהיקפו, וקיבלנו - אין דרך אחרת לומר זאת- "חתול בשק". קול המתריעים נדחק לשוליים, נצבע בצבעי "הפחדה" ו"קיצוניות" ומעט הלגיטימציה שלהם הייתה, לכל היותר, מס שפתיים. ההתעלמות ממשאל המתפקדים היא רק דוגמה להשתקה ולכוחנות. מעבר לאיוולת, היו במהלך הזה סממנים לא מעטים של רשעות ואטימות. "אנחנו לא ננטוש אתכם", אמר שרון בנאומו לאומה בחמישה-עשר באוגוסט 2005, "לאחר הפינוי נעשה הכל לבניית חייכם וקהילותיכם מחדש".

למרות זאת, רבים מהמפונים המתינו שנים על גבי שנים כדי לבנות ביתם מחדש, איכות חייהם הידרדרה מבחינות רבות, הם סבלו מבירוקרטיה ונקלעו לחיי ארעִי במשך שנים. המנטרה "יש פתרון לכל מתיישב" התגלתה כסיסמה ריקה. רבים התקשו לשוב למעגל העבודה, ועוד לא דיברנו על הנזקים הנפשיים והמשפחתיים ארוכי הטווח.

היחס למפונים לקה בכשלים תכנוניים ובחוסר רגישות. קשה להימנע מהמחשבה, שהעקירה האכזרית הזו נעשתה כך במכוון, והייתה ביטוי לִכמיהת מקבלי ההחלטות באותם ימים לראות את "המתנחלים" ואת מה שהם מייצגים נרמס, נדרס ונהרס עד עפר. אלו לא היו הכרחיים אפילו כדי לרָצות את העולם בנכונותנו ל"וויתורים למען השלום".

רק ההתנהגות המופתית, הבלתי נתפסת, של תושבי גוש קטיף וּצפון השומרון, היא שהפכה את ה"התנתקות" לכזו שעברה ללא מלחמת אחים.

ח"כ חיים ילין: כשאמרו לנו בצוק איתן שזה בגללנו הקיבוצים של עוטף עזה, נפגעתי באופן אישי. הבן שלי היה באותו זמן בעזה והציל את חבר שלו. הם לא ראו את זה כקיבוצניק שהציל מתנחל. הגיע הזמן שנסיר את התוויות.

ח"כ באסל גטאס, שעלה לדוכן עם חולצה בצבע כתום: ב2005 עתרנו נגד המתנחלים על השימוש בצבע הכתום: אין גוונים של כתום יש רק צבע כתום אחד המייצג את האמת והצדק, הצבע הכתום שלאורך ההיסטוריה מסמל אצלנו בבל"ד את לאומיות המתחדשת, כאנטיתזה לפרויקט הקוליניאלי של הציונות. לתיקון העוול שנרגם לנו כתוצאה מהנכבה. מנגד יש את הכתום הדהוי של המתנחלים שמייצג את הצביעות של הכובד והמתנחל. יש שני ערכים מנוגדים - החירות והדמוקרטיה אל מול הקולינאליזם והכיבוש. אך טבעי היה לתקן את העוול ולפנות את ההתנחלויות מרצועת עזה. השאלה היא מה עושים עדיין עשרות אלפי המתנחלים בירושלים ובשטחים, למה הם לא מצטרפים למפונים מעזה? העקורים כאן משתייכים רק לעם אחד וזה העם הפלשתיני.

ח"כ אילן גילאון: צריך לזכור שזו הייתה החלטה לגיטימית שהתקבלה בבית הזה. נתניהו הצביע בעד וכך גם שרים נוספים. בר הפלוגתא שלנו הוא מי ששלח אותם למקסם השווא הזה. ברור שזו הייתה טעות אסטרטגית לבצע פינוי חד צדדית. זה היה חלק מדוקטרינת האין פרטנר. לא תהיה ברירה יהיו גם פינויים בעתיד ביהודה ושומרון ולא הייתי רוצה שהטיפול במפונים יהיה כמו באלה מגוש גטיף שנפלו קורבן.

השר אורי אריאל השיב בשם הממשלה: אני מצדיע לחבריי שבזמן שהם פונו הם שאלו מה המקום בו אנו יכולים לתרום למדינה הכי הרבה? הם היו שם בעידוד ממשלות ישראל לדורותיהם, והכל על אדמות מדינה בצורה מוסדרת. כמי שיודע איך זה התנהל איך קנו פה אנשים בבית הזה כדי שיצביעו ויהיה פה רוב זעיר, בושנו וגם נכלמנו. האם נלמד את הלקח? ימים יגידו. מה שברור שכשראש הממשלה שרון אמר שיש פתרון לכל מתנחל, אין חוצפה וגסות רוח יותר מאלה. גם גירשת וגם ירשת.

אני פונה לראש הממשלה בבקשה, תן ביידי כשר הממונה על מנהלת תנופה, כלים לסיים את העניין. אם לא ינתנו ביידי הכלים, אני שוקל להחזיר את המנדט לידי ראש הממשלה, אולי הוא ידע לטפל בזה טוב ממני.