"יש להיפרד מרעיון ההכרעה המהירה!"

אנחנו נמצאים בליבו של צומת דרכים מהפכני, המשנה את אופי המלחמה. טיעון זה משמיע האיש המכונה "המעריך הלאומי" - ראש חטיבת המחקר לשעבר באגף המודיעין של צה"ל, תת-אלוף מיל' איתי ברון, שמילא את תפקידו זה עד ינואר השנה.

ברון, שהרצה בחלקה הראשון של סדנת אלפרדו למלחמה הבאה שהוקדשה למודיעין במלחמה הבאה, אמר כי בשנות השמונים של המאה העשרים עבר המזרח התיכון טלטלה אסטרטגית: נוסדו והתפתחו ארגון החיזבאללה בלבנון וארגון החמאס ביהודה, בשומרון וברצועת עזה והאיומים על ישראל עברו ממדינות המחזיקות צבאות סדירים לארגונים הנמצאים בהגדרה שבין גרילה לצבא סדיר. לפי ברון, "הנחיתות הצבאית הערבית הוליכה אותם למסקנה שעליהם להתמודד מול נקודות התורפה של המערב, לרבות ישראל. כך צמחה אסכולת לחימה חדשה שבין צבא סדיר ללחימת גרילה, המבוססת על שלושה יסודות:
* שרידות - "מכיוון שלצה"ל יש יכולת השמדה אין-סופית ביחס אליהם, הם צריכים לפתח יכולות של ספיגה ושרידה, על-ידי כניסה מתחת לקרקע והתערבות בסביבה אזרחית".
* הרתעה - "לתמרן את צה"ל לפעול בסביבה נוחה להם".
* התשה - "להתיש את צה"ל ואת הישראלים, ועם מלחמת התשה כזאת ישראל תתקשה להתמודד. באגף המודיעין של צה"ל כינו זאת: 'ניצחון באמצעות אי-הפסד'".

לא תמרון אלא אש

"מכאן עולה שאלה מעניינת: אם הטלטלה המזרח-תיכונית שינתה את הסביבה האופרטיבית, הייתכן שהטלטלה הנוספת, שהתחילה ב-2011 ואנחנו נמצאים בעיצומה, והכוללת את התפרקות סוריה ועירק וצמיחת דאעש, לא תשנה גם כן את הסביבה האופרטיבית? דבר אחד ברור: המלחמה תהפוך ליותר ויותר מודיעינית.

"בתפקידי בשנים האחרונות חוויתי ארבעה אתגרים עיקריים למודיעין:
* אתגר ההתהוות - המלחמה איננה יותר פועל יוצא של רעיון אסטרטגי, כפי שלדוגמה הייתה במלחמת יום הכיפורים, אלא היא מתפתחת בתוך דינמיקה של עצמה, לעיתים בניגוד לאסטרטגיה של הצד השני, וספק אם יש בה היגיון שניתן להבין אותו.
* אתגר ההיעלמות - האויב אינו מאורגן יותר באוגדות וחטיבות. הוא נעלם בתת-קרקע או בסביבה אזרחית, וקשה מאוד לצפות בו.
* אתגר המהירות - כל ההתפתחויות הן מהירות מאוד, ואין תמיד פנאי לשקול איך להגיב כפי שהיה בעבר.
* אתגר התעלומות - אין מדובר בסודות שמישהו יודע את פשרם, אלא בתעלומות שאין עליהן כלל תשובה - מה יהיה בסוריה אחרי אסד, מתי תהיה אירן גרעינית וכו'.

המנחה, ד"ר אורי מילשטיין, טען שהרקע לכל השינויים עליהם דיבר ברון הוא התסמונת ההומניסטית במדינות הערב, שבה הציבור אינו מוכן להקריב במלחמה חיי אדם. אם נהרגים חיילים או אזרחים במלחמה, הציבור בוחר בממשלה חלופית. ומכיוון שכל ממשלה רוצה לשרוד, היא נמנעת מלהפעיל כוח ומחפשת חלופות שבהן לא ייהרגו לוחמים. כך התחולל המעבר ממלחמת- תמרון, שבה יש הכרעות, למלחמת-אש, שאותה הארגונים האסלמיסטים מסוגלים לספוג. לכן, בשלב זה של המלחמה העולמית, בין האיסלאם לבין המערב, יד האיסלאם על העליונה.