איתנית נתבעת לפצות אלמנות של שני עובדי מפעלה בנהריה

אסתר הפוטה מנהריה אלמנתו של אלברט הפוטה ועליזה ורגה ובנה יורם ממעלות אלמנתו ובנו של לסלו ורגה שעבדו במפעל איתנית בנהריה הגישו תביעות נזקי גוף כנגד חברת איתנית מוצרי בניה בהיקף כולל של 6.5 מיליון שקלים.

בכתבי התביעה שהוגשו לבתי משפט השלום בירושלים ובקריות נאמר כי איתנית הייתה המפעל היחיד בישראל שייצר מוצרי אסבסט, וכי המנוח אלברט הפוטה עבד באיתנית משך כ-30 שנים ואילו המנוח לסלו ורגה החל לעבוד במפעל איתנית כשנה לאחר עלייתו לישראל בשנת 1956 ושימש בין היתר כממונה בטיחות של המפעל עד למועד פרישתו בשנת 1995. עוד נאמר כי השניים נחשפו במהלך עבודתם במפעל לאבק האסבסט אותו נשמו מדי יום ואשר נפלט לאוויר המפעל בכל תהליך הייצור ובכל מחלקות המפעל, ללא כל הגנה.

בכתבי התביעה נאמר כי באוגוסט 2008 אושפז ורגה בבית החולים בנהריה שם אובחן כי הוא סובל מגידול ריאתי גרורתי עם גרורות למוח שמקורן בריאות, ואולם הוא לא הספיק לקבל טיפול אונקולוגי אך סבל סבל בל יתואר עד למועד פטירתו ממחלתו כעבור כ-3 חודשים.

בנוגע למנוח אלברט הפוטה נאמר בכתב התביעה כי הוא אובחן כסובל ממחלת הריאות מזותליומה ומאסבסטטוזיס וכי מצבו הרפואי הלך והתדרדר במהירות, ובסוף חודש אפריל 2012 אושפז בבית החולים בנהריה, וכעבור כשבוע נפטר מחלת הריאות הקשה ממנה סבל.

לטענת התובעים המוסד לביטוח לאומי הכיר במחלתם של ורגה והפוטה כמחלת מקצוע, וכן הכיר בקשר בין חשיפתם לאסבסט לבין מחלתם ופטירתם עקב המחלה, ובנוסף פטירתם הוכרה על ידו כתאונת עבודה.

התובעים מאשימים את איתנית בכך שלא דאגה למגן את המנוחים ולספק להם אמצעי מיגון הולמים, ואף לא יידעה אותם בדבר הסכנות הכרוכות בחשיפה לאסבסט על אף שידעה ו\או היה עליה לדעת על כך. בנוסף נטען בכתבי התביעה כי איתנית עסקה בייבוא סיבי אסבסט ובייצור מוצרי אסבסט אשר תהליך ייצורם היה ידוע כמסוכן ביותר, תוך שהנהיגה שיטות עבודה ו\או תהליכי עבודה ליקויים במהלכם היו כל הנוכחים במפעל חשופים לאבק מזיק-סיבי אסבסט.

לכתב התביעה בעניינו של לסלו ורגה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר קרין ציקל שלום מחיפה מומחית ברפואה תעסוקתית הקושרת בין מחלתו לבין חשיפתו לאסבסט. בחוות הדעת נקבע כי ורגה חלה בסרטן ריאות ונפטר עקב מחלה זו, וכי ניתן לקבוע בוודאות כי הסיכון שלו לחלות כתוצאה מחשיפתו לאסבסט עמד על 100%.

עוד מצוין בכתב התביעה כי המדינה הודתה בכתובים כי ידעה על סכנות האסבסט כבר בעת הקמת מפעל איתנית בנהריה. עוד מצוין כי בימים אלה פועלת המדינה באופן חלקי ומצומצם לניקוי האסבסט אשר הוטמן ופוזר ברחבי הגליל המערבי על ידי איתנית, וכי חומר מפוזר זה ממשיך ומסכן בכל רגע ורגע את תושבי הגליל המערבי, וממשיך להגדיל את מעגל הנחשפים לאסבסט, והופך אותם לפצצות מתקתקות החיות על זמן שאול.

לדברי התובעים המדינה נמנעת מלאכוף את חבותה של איתנית בניקוי וטיהור הגליל המערבי מאסבסט אותו השליכה ובכך היא נותנת ידה להמשך הרעלת וסיכון תושבי האזור.