הבנק וכונסת הנכסים מטעמו גרמו למות בעלי

( 09-07-15) גבריאלה כהן אלמנתו של איתן כהן( 70) שהתאבד לפני 7 שנים מאשימה את בנק לאומי למשכנתאות באחריות למותו של בעלה. בתביעה בסך 16 מיליון שקלים בצירוף בקשה לפטור מאגרה שהגישה כנגד הבנק נטען כי במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 ביקשו בני הזוג כהן וקיבלו מהבנק מסגרת אשראי בסך 1.5 מיליון שקלים שבתוכה הועמדו להם מספר הלוואות בסכומים שונים וכי מדובר היה במעין הסכם לליווי פיננסי כאשר ההלוואות ניטלו בהתאם להתקדמות הרכישה של המגרש ושלבי הבנייה של בית המגורים של בני הזוג כהן במושב בצרה.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נאמר כי בחודש אוקטובר 2001 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא שהועמדה כבטוחה להלוואה היא בית המגורים של בני הזוג במושב בצרה, ולאחר מכן מונתה המנוחה עו"ד ישראלה לימור (יורשיה נתבעים בכתב התביעה) ככונסת נכסים וזו הוציאה צו לפינוי בני הזוג מביתם כשמועד הפינוי נקבע לסוף חודש פברואר 2006.

לטענת התובעת כונסת הנכסים השתמשה בהליכי הפינוי כאמצעי לדחוק אותה ואת בעלה המנוח לפינה תוך הפעלת לחץ בלתי סביר על מנת להביא להשפלתם להחלשתם במטרה לגרום להם להיכנע לאפשרות המכירה של ביתם במקום האפשרות להגעה להסדר הוגן עם הבנק. במחצית יוני 2008 הגישה הכונסת בקשה לפינוי התובעת ומשפחתה מבית המגורים שלהם.

לדברי התובעת במהלך פגישה עם סמנכ"ל הבנק השתלח הלה בה ובבעלה המנוח בפראות ואמר:" נמאס לי ממכם מהתיק הזה. אני הולך למכור את תיק המשכנתאות והבית שלכם לשוק האפור". כמו כן שאל אותם:" יש לכם ילדה בת 16 בבית?" והשיב לעצמו "איזה כיף יהיה לכם כאשר החברה הנחמדים מהשוק האפור יבואו אליכם הביתה באמצע הלילה".

לדברי התובעת בא כוחם שלה ושל בעלה ציין בפניהם כי בהיותו היועץ המשפטי של מושב בצרה הוא נתקל במקרה דומה בו מכר הבנק במכרז לגורם מהשוק האפור את נחלתה של משפחה ידועה במושב, וכתוצאה מכך הונחתה על המשפחה ההיא קטסטרופה כלכלית שהביאה אותה לכדי תת קיום ולחרפה.

לטענת התובעת מופע האימים של סמנכ"ל הבנק השפיע עמוקות בעיקר על בעלה אשר בימים שלאחר מכן החל לחוש ברע החל לרעוד בכל גופו וסבל מקוצר נשימה. לדבריה בעלה המנוח נפגע ממשית ובימים שלאחר מפגש האימים עם הסמנכ"ל החל להלך אנה ואנה בבית כשהוא שואל עצמו בקול רם "מה נעשה, מה נעשה"?.

בתביעה נטען כי במהלך מפגש אקראי בין בעלה המנוח של התובעת לבין כונסת הנכסים הטיחה זו כלפיו דברים קשים ביניהם:" אנחנו נפנה אתכם, נזרוק אתכם מהבית, לא יעזור לכם כלום, לא יעזרו לך כל הקשרים שלך בנק, הבית של הבנק ולא שלכם, ואין לכם כל זכות להיות בבית". לדבריה בעלה שב הביתה כאילו שפגש במלאך המוות, כולו היה נסער, חסר אונים, רועד, ובקושי הצליח אחרי כשעה לתאר בפניה את פרטי המפגש המזעזע שהיה לו עם כונסת הנכסים.

לטענתה בימים שלאחר המפגש האקראי והמזעזע עם כונסת הנכסים ובנוסף לכל הסימפטומים הקודמים שגרמו לרגרסיה במצבו הנפשי החל בעלה להתקשר אליה עשרות פעמים ביום ולשאול באופן חוזר ונשנה: " מה יהיה אם יבואו באמצע הלילה? מה נעשה? מה אני שווה אם אני לא יכול להגן על המשפחה שלי? מה נגיד לריקי ( בתם של בני הזוג) שאיננה אשמה בכלום ועדיין לא התחילה לחיות את חייה".

בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד יוסי שקד נאמר כי בצהרי יום ראשון ה-13.7.2008 נמצא איתן כהן ירוי בראשו באקדח (ברישיון) מוחזק בידו על המיטה בחדר השינה בביתו ובקרבתו טופס "הודעות שונות" מטעם ההוצאה לפועל כשדמו מרוח על גבי הטופס.

לדברי התובעת הקשר הסיבתי והענייני, סמיכות הזמנים, ורצף האירועים שקדמו להתאבדותו של בעלה מוכיחים לכאורה את אשמתם של הבנק וכונסת הנכסים בגרימת אובדן חייו בטרם עת, אם לא בדרגת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי הרי שלפחות מהווים הם הוכחה בדרגת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי ( פקודת הנזיקין).
לטענתה הבנק וכונסת הנכסים היו מודעים או שצריכים היו הם להיות מודעים לאפשרות של הגרימה למות בעלה, אך היו אדישים וקלי דעת מתוך רשעותם וחוסר רגישותם באשר לתוצאה הקטלנית האפשרית של מעשיהם.

בתביעה מצוין כי כהן היה רו"ח בהכשרתו המקצועית ושימש בתפקידים בכירים עד אמצע שנות ה80, ובשנות ה-60 נמנה על מקימי חברת אל-אופ. בתחילת שנות ה-80 שימש כעוזרו מנכ"ל בנק לאומי ארנסט יפת ולאחר מכן בתפקיד המבקר הפנימי בקונצרן כלל וכעוזר אישי של אהרון דברת. בסוף שנות ה-80 פרש כהן מכל תפקידיו ומינויו הבכירים והקים חברה פרטית לשיווק מתקנים לטיהור מי שתיה.